על גיוס בנות - דעת התורה בנושא גיוס נשים לצהל

 

 

שלמה גורן - הרב הראשי לישראל

ירושלים                                                                                                     כ"ב טבת תשמ"ה

 

לכב'

הבת היקרה

מיכל כהנא תחי'

שלומך ישגה לעולם

בתשובה לשאלתך במכתב (ללא תאריך) בדבר השמועות שהגיעו אליך כי אני מתיר לבנות ללכת לצבא/לשרות לאומי. עלי להודיע לך כי השמועות אינן נכונות כלל. ומעולם לא חוויתי דעתי מנקודת ההשקפה של ההלכה בעניין זה. לכן לא אוכל לצערי לענות לבקשתך לקבל פסק הלכה ברור ממני בעניין זה. עלי להזכיר לך כי קיים פסק הלכה של הרבנות הראשית שקדמה לי האוסר בנות להתגייס לצה"ל ומועצת הרבנות הראשית בראשותי לא עסקה כלל בסוגיא זו.

 

                                                                                                בברכה

                                                                                                הרב גורן

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שאלה ותשובה בנדון מאת רבה של העיר רחובות

הרב אלימלך בר-שאול זצ"ל

י"ח טבת תשכ"א

שאלה

      נתקלתי השבוע בחברת התנועה המהלכת מדוכדכת. התברר לי שבת זו עומדת על סף ההתיצבות לצה"ל והיא אינה יודעת מה תעשה, האם תצהיר או תצא לנח"ל במסגרת התנועה. שוחחתי עמה והתברר לי שהיא מוכנה לציית לפסק מורי ההוראה אך דא עקא, טוענת היא, ששמעה שמועות שהם מתירים לבנות לצאת לנח"ל במסגרת התנועה.

     המדובר פה בבת בעלת אופי דתי יציב, בית דתי, חברה יציבה וכל מכלול התנאים המאפשרים לה לקיים חובותיה כבת מאמינה, דווקא במקום מושבה הנוכחי ולאו דווקא בתנאי הקבוצה. מצפונה מעיק עליה למלא אחר הוראת הרבנים ולכן פונה אני אל הרב שיפסוק לה פסק ברור כיצד עליה לנהוג במקרה דנן.

     העיתוי של זמן ההצהרה קרוב הנהו ולכן אקווה לראות את אגרת תשובתו של הרב בימים הקרובים.

 

התשובה

     בדבר הבת הדתית השואלת אם להצהיר או לצאת לנח"ל, הרי דברי בקצרה:

• א. הרבנות הראשית בשעתה אסרה גיוס בנות לצה"ל.
• ב. הרבנות הראשית לא הוציאה מן הכלל את היציאה לנח"ל.
• ג. "חבר הרבנים" עסק ופסק בענין היציאה לנח"ל ואפשר להשיג את נוסח הפסק במחלקה לדת (בית התנועה, ת"א).
• ד. דעתי האישית היתה ונשארה כי אין לבת דתית להיכנס לכל מסגרת צבאית, לרבות נח"ל, אם כי הסכנה בנח"ל קטנה מהסכנה בצבא רגיל.
• ה. כל בת דתית שמצהירה צריכה לעשות זאת לשם שמים ובקומה זקופה.

 

בכבוד ובברכה,

   א. בר שאול

 

 

 

 

תשובת הרב הראשי, הרב אברהם שפירא

בנושא: גיוס בנות, מורות חיילות ושרות לאומי

 

נעורים: האם יוכל הרב הראשי לקבוע עמדה חד משמעית ונחרצת בעניין שרות לאומי בצבא, מורות חיילות ושרות לאומי?

הרב הראשי: השאלה נשאלת כאילו לא היתה עד כה תשובה ברורה... חוק גיוס בנות התבטל למעשה בלחץ כבוד של הרבנות הראשית וכלל הרבנים ההיגיון העיקרי הפועל מאחורי האיסור הוא, שבת אינה יכולה להיות כפופה להוראות של זרים. כפיפות כזאת יוצרת פגיעה בצניעותה, ועלולה להגיע גם לידי איסורי עריות. משום כך, כל סוג של שרות צבאי שאינו מאפשר  הפסקה על פי רצון הבת, הוא אסור על פי השין וכך גם לגבי מורות חיילות. באשר לשרות לאומי  -  זו אגודה פרטית שלקחת על עצמה את השם "שרות לאומי", המכוונת בנות מתנדבות מרצונן למקומות שונים, ברצונן באות וברצונן פורשות , כמו כל מקום עבודה. זה לא בכלל אותו איסור, אבל רבנים לא רואים זאת בעין יפה לגבי חלק מן הבנות, מצד אחד, יש לקבל בהבנה בנות, המעוניינות להתנדב מרצונן לעשות חסד, אם בכך הן זוכות לסיפוק רב. אך יש בכך בעיה חינוכית, לא כל כך טוב שהבת תעזוב את ביתה וישנם הרבה בתים שעדיף שהבת תישאר לעזור לאימה, במקום לעזור לאמהות אחרות. אבל בכל מקרה, יש צורך בפיקוח אישי עליהן על ידי רבנים ורבניות מחנכות ובהסכמת הורים ומחנכים. בלי הסכמה ובלי פיקוח ודאי שהתקלה בעזיבת הבת את ביתה היא מרובה וגדולה מאוד, ובדרך כלל כל כבודה של בת מלך פנימה.

 

 

                                                                                                "נעורים" ינואר 1986

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

דעת מרן הראשון לציון הגאון הרב עובדיה יוסף

במכתב לתלמידה ע. חיים כותב הרב עובדיה יוסף:

"הריני מאשר קבלת מכתבך מיום י"ח טבת תשמ"ב, בו את שואלת דעת תורה בדבר "שרות לצבאי לבנות", והריני להשיב:

דעת תורה קובעת שאסור לבנות להתגייס לשירות צבאי, קביעה זו היא על דעת כל גדולי הדור, לרבות הרבנות הראשית לישראל שבראשות הגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג, והגאון הראשון לציון רבי בן ציון מאיר חי עוזיאל זצ"ל, ועוד רבים וגדולים מגאוני הדור האחרון. וזאת בעת שהתעוררה הבעיה בפניהם לפני כשלושים שנה, והוראתם זו מחייבת ואין לסור ממנה ימין ושמאל, כפי שנאמר בתורה: "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך".

את יכולה להראות מכתבי זו לכל חברותיך בנות כיתתך, כפי שבקשת, ואין כל הבדל בזה בין בנות מעדות המזרח לבנות מיוצאי אשכנז".

                                                            ("אור התורה", סיון תשמ"ב)

 

ובמכתב אל כותב שורות אלה מיום ג' אדר תשמ"ח, כותב הרב יוסף שליט"א כי על המחנכים והמורים הדתיים החרדים לדבר ה' לחנך את בנות ישראל לשמוע ולציית לפסק דינם של גדולי התורה ופוסקי הדור אשר אסרו בהחלט בתכלית האיסור גיוס לצבא בכל מסגרת צבאית שהיא, כולל נח"ל ומורות חיילות. איסור זה חל גם על המגייסים כדין מסייע לדבר עבירה.

 

ובהמשך מכתבו הנ"ל כותב הרב:

"לפיכך כל בת אשר איננה רוצה לציית לדעת תורה של גאוני ישראל, הרי היא עוברת על מצוות התורה, "ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל..." וכל בת המסרבת לציית לגאוני ישראל הנ"ל, אין למורים ולמחנכים כל ענין עמה, וחלילה לכוון אותה למסגרות צבאיות כלשהן, כי אין יתרון בזה למסגרות צבאיות שבראשן נמצא גורם הקורא לעצמו "דתי", ואדרבה גורם העושה כן הוא גורם לחילול ה'".  

 

 

 

 

 

מרדכי אליהו                                            יום ו' עש"ק לסדר "קדושים תהיו כי קדוש

הראשון לציון הרב הראשי לישראל                                                 אני ה' אלוקיכם".

כ' למ"ט - מונים

 

לכבוד ה"ה והנכבד העוסק בצרכי ציבור באמונה

ר' מאיר זיכל הי"ו

ב"ב

שמוע שמעתי על פעולותיך הטובות והרבות ובכלל זה על ההסבר והפירסום של החלטות מועצת הרבנות הראשית. והרבנים הראשיים מיום יסוד המדינה ועד היום, בענין איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית על כל שמותיהם כי יש רבות בנות שאינן יודעות זאת, שאסרנו דברים אלו.

תבורך מפי עליון באושר עושר והצלחה וברכה, זכה להגדיל תורה ולהעבירה. ויה"ר שנזכה למלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים אכיח.

 

                                                                                    בברכה והוקרה

                                                                                    מרדכי אליהו

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בשם אומרם

 

 

מידי פעם מופצות שמועות על רבנים שונים כאילו הם מתירים גיוס בנות לצבא.

כבר ראינו לעיל כיצד הכחישו הרבנים אונטרמן וגורן (ששימשו בתפקיד הרב הראשי לישראל) את השמועות שהפיצו עליהם.

אף הרבנים דרוקמן ושאר ישוב כהן מוזכרים כמי שמתירים גיוס בנות לצבא.

הבה נראה מה אומרים הרבנים עצמם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הרב חיים דרוקמן ראש רשימת מורשה

מעולם לא תמכתי ולא אתמוך בחיוב בנות בשרות לאומי.

מאת א. שמר

"שקר גס הוא להציגני כמי שתמך בגיוס בנות" כך אמר השבוע ל"ערב שבת" ח"כ הרב חיים דרוקמן ראש רשימת "מורשה" לכנסת. "מעולם לא תמכתי בחיוב בנות בשרות לאומי ולעולם לא אתמוך. אינני יודע מי מפיץ את הדברים האלו.

 

"ערב שבת" י"ג בתמוז תשד"מ

 

 

 

 

 

ומה אומר הרב שאר ישוב כהן?

אני מתנגד באופן נחרץ לשירות בנות בצבא, (גם במחנה החילוני נשמעים בזמן האחרון קולות נגד השירות הצבאי לבנות), ואני מתקומם נגד זכויות היתר של הבנות הדתיות. האחריות שלנו היא על כל בנות ישראל. אי אפשר להפקיר בנות לא דתיות ואלפי בנות ממשפחות מסורתיות. הבעיה בנושא שירות בנות בצבא היא המסגרת הכפויה שאינה מותרת על פי ההלכה וכן השינוי באורח החיים והתנאים הסביבתיים, המעורר חשש בקרב הורים ומחנכים.

 

                                                                                    (נעורים מס' 18, פברואר 1986)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

קטע עידוד וחיזוק מהרב עובדיה יוסף

בסיום הריני מחזק בזה את ידי כבודו ולאמץ את רוחו להמשיך ביתר שאת ויתר עוז בחינוך בנות ישראל על טהרת הקודש, ולחנך בדרך הישרה המקובלת עלינו מסיני, ללא כל רתיעה, ולחזק אותן באמונת חכמים, ותשרה שכינה במעשי ידיו. אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם  יאכלו. לך בכחך זה והושעת את ישראל חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת כי עמך ה' אלקיך בכל אשר תלך.

 

                                                                        בברכת התורה ובאהבה רבה

                                                                                    עובדיה יוסף

 

 

 

 

 

הגאון הרב אברהם שפירא הרב הראשי לישראל

בראיון מיוחד להצופה 13.4.87

בוחן בתורה שבע"פ הושעה בגלל שפרסם את עמדת הרבנות הראשית בשאלת גיוס בנות לצה"ל. האמנם נהג שלא כדין?

זהו משעה שלא יעשה. זוהי אחת השערוריות הגדולות שמתאנים לאזרח,שמשתמש בזכותו להסביר עניינים שאינם נגד החוק, והוא מושעה מפני שמישהו אינו רוצה בזה. האם הוא עבר על התקשי"ר? כל הרבנים התנבאו בשאלה זו באותו סגנון. לא היה רב אחד שחייב גיוס בנות, הבוחן פרסם לקט מכל מיני עיתונים, וגם של השמאל, להראות שהרבנים צדקו, אז לכן מותר לרדוף אותו? התקשרנו עם הפיקוח ומחינו על כך. לפגוע בפרנסתו של אדם בגלל שהשמיע דעה לגיטימית? זה מתאים למדינות אחרות, לא למדינת ישראל.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם דתיים לאומיים

מבינים יפה את

פסק הרבנות הראשית

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

"אשה שמביאה לעולם ששה-שמונה ילדים

תורמת לעם לא פחות מחיילת בצבא"

הרבנית רחל נריה מסבירה למה התפטרה מראשות מפעל ההתנדבות של בנות דתיות  *  "נפגשתי עם בני ישיבה שהסבירו לי את חומרת הסכנה שבעצם הוצאת בת מן הבית"  *  אני מתנגדת גם לגיוס בנות חילוניות.

 

שאלה: המחנה החרדי דתי מנהל מערכה חריפה נגד גיוס בנות. האם אין בכל המערכה הזאת - בלי להתייחס עתה לאופייה  -  משום הוצאת לעז על בנות ישראל המשרתות בצה"ל כאילו הן נערות הפקר?

הרבנית נריה (בטון אמהי): אני רואה ערך גדול במאבק הגדול נגד יציאת בנות מהבית, מכיוון שהוא העמיד בסימן שאלה את הגישה המקובלת, שאין שום סכנה מעצם יציאתה של בת מהבית לאיזה מקום שהוא. אני מקווה, שמאבק זה עוד יוכיח את עצמו. אנו כה חרדים לגורל הבת ולטהרתה ולהשקפת עולמה בכל הנוגע לחיי משפחה קדושים וליחסים שבינו לבינה, שכל חשש שמא משהו עלול, חלילה, להסיט אותה - ולוא רק במחשבה ובהרהור - מדרך ישראל סבא מקפיץ את כולנו ומציב אותם על הבריקאדות, ערוכים ונכונים לעמוד בכל מאבק, משום שרואים בכך ענין של "יהרג ואל יעבור". התמיהה אינה צריכה להיות מופנית כלפי הדתיים. דווקא הלא דתיים, הרואים כיצד הדתיים מוכנים להיאבק, חייבים להתעורר ולהגיע להרהורי תשובה: האם אין אנו חוטאים כלפי הבנות שאנו מגייסים אותן לצבא? האם הקדשנו מספיק מחשבה ודיונים רציניים בעניין הוצאת בנות מהבית בתנאים של מתח וסכנה?

במערכה המתנהלת אינני רואה הדבקת קו של קלון, חלילה, על בנות ישראל. אבל שהמצב צריך לעורר מחשבה ולהביא לבדיקה מחודשת של כל נושא גיוס הבנות לצה"ל - בכך אין לי ספק. בהחלט, כן.

שאלה: כלום בצבא יש יותר הפקרות מאשר בחיים האזרחיים?

הרבנית נריה (חדה ונמרצת): בהחלט! בצבא יש סכנות הרבה יותר גדולות.

שאלה: את שייכת לתנועה דתית-לאומית. השקפתה הבסיסית היא, כי החובה הלאומית המוטלת על אדם דתי - לא זו בלבד שאינה פחותה, אלא היא אפילו גדולה יותר. כי הלאומיות יונקת ונובעת מהדת. איפה מילוי החובה הלאומית של הבת?

 

 

הרבנית נריה (באיטיות): הלאומיות והדת חד הן. אין לאומיות לא דתית של עם ישראל. אני מתנגדת בהחלט לגיוס בנות לצה"ל. גיוס כל הבנות - גם החילוניות. אני דורשת לבטל את חוק הגיוס לגבי בנות. לא גיוס זה מציל את עם ישראל מידי צר. כל בת ישראל הממלאת את חובתה באמונה בכל שטח שהוא - בראש ובראשונה כאשה, כאם ועקרת בית - ממלאת את חובתה למדינה ולעם במלואה. גיוס בנות לצה"ל אינו מדאורייתא, אינו הלכה למשה מסיני. החוק לגיוס בנות הוא תולדה של החברה החילונית ביחס לקיום שוויון גמור בין האשה והגבר.אני אומרת: הגבר והאישה שווים - אבל שונים. והשוני הוא במהות היהדות. שמעתי מפי פרופסור ישיש, יהודי ירא שמיים: בתורה יש רק שתי הגדרות בנוגע לאדם - "בצלם אלוקים ברא את האדם"; ו"זכר ונקבה בראם". זה יסוד היצירה. כאשר השוני מיטשטש - העולם מתנוון וחוזר לתוהו ובוהו. וזה מה שנעשה עתה, כאשר מיטשטשים הגבולות בין הגבר והאשה. הגיוס לצה"ל הוא חלק מהטישטוש המסוכן.

 

האם לכלוא את הבת בבית?

שאלה: מדוע שירות במחנה צבאי, בו הבנות נפרדות מהבנים ויש פיקוח עליהן מכל הבחינות, לעיתים אפילו יותר מאשר בבית, פסול יותר משירות בהתנחלות, או בעבודות חינוך, סעד, בריאות וקליטה, במקומות שם אין שום פיקוח?

הרבנית נריה (לאחר הרהור): אתייחס לחלק השני של השאלה. סכנה קיימת גם בהתנחלויות וגם בשירותי סעד, חינוך ובריאות. הסכנה היא בעצם היציאה וההתרחקות מהבית. בחברה המתירנית שלנו כיום, כאשר של דבר אסור הופך למות, כאשר חסרה צניעות ואין בושה טבעית, יש סכנה בכל יציאה. הרחוב שלנו מסוכן, הוא הרסני.

שאלה: את מציעה, אם כן, לכלוא את הבת בבית?

הרבנית נריה: אני מציעה, שכל הציבור בארץ - גברים ונשים, הורים ומורים - יהיו מודעים לסכנה הזאת, שהיא חמורה יותר מהסכנה הבטחונית, ולטכס עצה ולחשוב מה לעשות לתיקון חיינו ואיך לשמור יותר על המוסר בכלל ועל מוסר הבנות בפרט.

שאלה: החוגים הדתיים מרבים לדבר על "אווירה דתית". האם אנשים דתיים הם מלאכים, לא ככל האדם, בלי חולשות ובלי יצרים? האם לא היו מקרים של סטייה מהמוסר גם אצל דתיים?

 

 

הרבנית נריה (בלי להט): ראשית, אנשים דתיים הם לא מלאכים. הם נורמאליים. הם בעלי יצרים. רבותינו אמרו: אין אפוטרופוס לעריות. אני רק מקווה, שהחינוך הדתי הצליח לעדן ולרסן את היצרים ושבחור ובחורה דתיים מסוגלים יותר לשמור

על עצמם.

שאלה: נניח שכך הדבר. איך ההתנגדות לגיוס ולהתנדבות בנות - כלום אין משמעותה הבעה אי אמון בבנות שקבלו חינוך דתי? האם אין זה מוכיח, שלא סומכים עליהן יותר מדי?

הרבנית נריה (בתקיפות): אני לא רוצה להעמיד אותן במבחנים ובניסיונות כדי שיוכיחו עצמן שהן גיבורות.

 

 

                                                            מעריב ח' כסלו תשל"ב

16.11.71

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אל תביאנו לידי ביזיון!

על גיוס בנות לצה"ל

מחזור נוסף של בני משק המתגייס לצה"ל, מעלה איתו מחדש את בעיית גיוס הבת הדתית לצבא.

הקיבוץ הדתי החליט שעל בנותיו להתגייס, כמו כל בת אחרת בארץ, לשרות של שנתיים בצה"ל ואסר על ה"הצהרה" של בנותיו. נדמה לי שעלינו לעיין מחדש בסוגיה זו מכמה בחינות.

תחילה עלי לציין, שעל חובה זו של שירות שנתיים תמימות לאומה, למדינה, אין אני מפקפק כלל וכלל. להיפך, לדעתי חייב הקיבוץ הדתי לפעול ככל יכולתו להחיל את חובת השירות הלאומי על כל בת ישראל.

אך כל זה אינו נראה לי במסגרת צבאית של היום משלוש סיבות:

• א. התייחסות החברה הצבאית לבת.
• ב. הנסיון שאנו מעמידים בו את הבת בצבא לעומת התרומה שהיא תורמת למדינה.
• ג. בעיית "המפקד".

אפרט: החברה בצבא היא חילונית, מתירנית וגברית ברובה. עובדה זו קובעת נורמת התנהגות והתייחסות חופשית ממעצורים וכמעט בהמית אל הבת. את ביטוייה איני מעז להעלות על הכתב. הבת החילונית רגילה, כנראה, להתייחסות זו, אך בעיני זהו עלבון לבת. ואני מתכוון הן להתבטאות כלפי הבת והן עליה. וכל זה אינו ל"כבודה של בת מלך פנימה".

סיבה שניה היא, שאנו מעמידים את הבת בפני ניסיון קשה, שקשה לעמו בו. להיות בודדה, לעיתים בתוך חברה שאינה שמה לעצמה הרבה סייגים בינו לבינה ודברים שבעינינו הנם כבל יראה ובל ימצא, אצלך הנם כבר דברים מקובלים, בהכרח מביא הדבר את הבת לעימותים וניסיונות מאוד לא נעימים של חיזורים, דיבורים וכדומה. וציבור האומר כל בוקר "ואל תביאנו לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון", מן הראוי שאת בנותיו לפחות, לא ישלח לניסיונות קשים.

אם יטענו נגדי שהרי גם הבנים עומדים בפני ניסיונות קשים, הרי שלבנים אין שום צורה אחרת ומסגרת אחרת לשמור על בטחון המדינה. נראה לי שאת רוב התפקידים שממלאות הבנות ניתן להכניס למסגרת לא צבאית, או לפחות למצוא פתרון לבת הדתית, כיוון שגם לבת החילונית לא תהיה בעייה כשהבנים החילוניים

 

 

 ישנו את מנהגיהם. אך אין אני עוסק במאמרי זה במציאת פתרונות, אלא רק מציג את הבעיות.

והבעיה השלישית היא "הבוס", המפקד. אף על פי שהמחוקק הצבאי לא נתן לשום מפקד גבר סמכויות משמעותיות על בנות, הרי יש למפקדים בצבא מלה לגבי בנות, כאשר לרוב דעותיהם "משוחררות" מדי, וכך הגבר לא תמיד מסוגל להבין לנפש הבת ועל ידי קשיחות יתר עלול לפגוע בה קשות.

עמדתי במאמר זה על מספר בעיות שעומדות בפני הבת במסגרת הצבאית כיום, ולכן לא נראה לי רצוי שהבת הדתית תצא לשרות לאומי שלה במסגרת הצבאית המקובלת כיום.

 

                                                                        "ציונים, עין הנצי"ב

 יעקב חלמיש

"עמודים" בטאון הקיבוץ הדתי 413  -  אדר תש"מ

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תורת המוסר

שחיתות מינית, הפקרות, פריצות ומוסר, הם נושאים ששאקי אוהב לדבר עליהם. הוא מוכן לגייס את הניסיון שצבר בחינוך שבעת ילדיו לטובת כל אב אחראי בישראל. "אני ממליץ לכל אב לשמור על בתוליה של בתו עד לנישואיה, וכך יהיו מאושרות בחייהן. אני מציע להורים שהבת תגור בביתם עד לנישואיה, כדי לא להעמיד אותה בנסיבות שבהן היא עלולה לאבד את השליטה על עצמה ומוסריותה". מצהיר שאקי בחגיגיות.

מסיבה זו לא שלח את בנותיו לצה"ל. אמנם הוא, בניגוד לעמיתו בש"ס אינו סבור שפריצותן של החיילות גורמת להרג חיילינו בלבנון, אבל הוא מסכים אתו שיש פריצות בצבא.

למה אתה מתכוון?

לכל המקרים הרבים בהם שנות ונשים נוצלו על ידי גבר לשם מילוי תאוות אישיות.

חיים ללא נישואין, תוך נאמנות הדדית, היא בעיניך שחיתות?

בהחלט, זוהי שחיתות מינית ומוסרית מושלמת. ראינו הרבה מקרים של התאבדויות כתוצאה מן המתירנות הזו. אין לי ספק שחלק בלי מבוטל מן הירידה מהארץ נובע מההפקרות הזו. כל אב טוב צריך לשמור שבתו לא תידרדר, כי התנהגות ממושכת כזו גורמת להרס חיי המשפחה. האמנות הדדית היא מרשם בטוח לאושר. אני מונוגם בכל נשמתי. האשה היחידה המעניינת אותי בחיי היא אשתי וכך אני, ברוך השם, מאושר.

איך אתה יודע שבצבא יש מקרים של פריצות?

עשרות בנים ובנות סיפרו לי על קצינים שניצלו את מעמדם כדי להשתמש בחיילות.

 

יום שישי, י"ז שבט תשמ"ה, 8 בפברואר 1985 גיליון 227

ראיון עם ח"כ א, שאקי מהמפד"ל

העיר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גם קצינת ח"ן ראשית עמירה דותן מבינה מדוע אין לגייס בנות דתיות. בראיון ל"לאשה" (29.4.86) היא אומרת:

אם כבר "שוויון" למה לא לגייס גם בנות דתיות?

בנות דתיות בדרך כלל גדלות כל חייהן בחברה הומוגנית, עם בנות בלבד, עם מנהגים משלהן. זו מסגרת מגינה, אקסקלוסיווית, משפחתית מאוד. גטו של חשיבה אחרת.

רבות גם נישאות בגיל צעיר. להוציאן פתאום מהמסגרת הזו ולהכניסן למסגרת אחרת, שונה לחלוטין  -  זה בלתי אפשרי.

 

"לאשה"  29.4.86

 

 

החלטת וועידת התנועה הדתית לאומית

א' אייר תשמ"ז (30.4.87)

לשירות לאומי ולתרום למדינה בהתאם לכישוריה. התנועה תפעל להשוואת הזכויות של בנות השירות הלאומי לאלה של בנות המשרתות בצה"ל, התנועה תפעל לביטול גיוס חובה של בנות לצה"ל והחלפתו בשירות לאומי התנדבותי.

 

הצופה ט"ז אייר תשמ"ז (15.5.87)

 

קטע ממאמרו של הרב יצחק לוי מזכ"ל המפד"ל

בענין גיוס בנות הייתי מאד מצפה, שכותב המאמר יצטט את מקורותיו, אם אכן יש לו כאלה, מי הם אותם רבנים ציוניים גדולי תורה, שהתירו שירות צבאי בנות. ידוע לי בברור, שכל הרבנים הראשיים לישראל  - מהרב הרצוג והרב עוזיאל זצ"ל ועד יבלח"א הרב שפירא והרב אליהו  -  אסרו שירות צבאי לבנות (למעט אחד מהם, שעל פי השמועה התיר שירות צבאי לבנות במיגבלות מסויימות, אך לא ראיתי שום פסק כתוב על ידו בנושא זה). ההסתייגות משירות צבאי לבנות אינה נובעת מסטיה כלשהי מהרעיון הציוני אלא רק מכיבוד דעת תורה, שנאמרה ונפסקה על-ידי גדולי הרבנים הציוניים, שהדריכו אותנו גם בכל יחסינו למדינה.

 

מעריב 17.5.87

 

 

 

 

 

 

 

השיקול הכלכלי

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

טבלת יאוש יומיומית

לצורך רשימה זו שוחחתי עם עשרים וחמש נערות אשר שירתו או משרתות בצה"ל בשנים האחרונות. גם בתמונת המצב של מרבית חיילות צה"ל, הגיבורות המרכזיות אינן אלה שמשתחררות על ידי נישואין פיקטיביים, ניסיונות התאבדות ושאר מעשים חריגים. הגיבורות הן דווקא הרוב - אלה הממצות עד תום את חוויית העליבות, הייאוש, החידלון והאפסות.

הרשימה הזאת עוסקת דווקא בשורה ארוכה של טירוניות המצטרפות יחד לטבלת יאוש - מציאותית, יומיומית, קטנה ואפורה.

רותי (שם בדוי): "בגלל הכישורים שלי שירתתי ביחידה מובחרת. בגלל המשמעת הקשה ולחץ העבודה נזקקתי משך זמן ארוך לטיפול נפשי".

דגנית (שם בדוי): "מאז שגמרתי קורס צפתיות אני מועברת בלי התראה ממקום למקום. כרגע אני ממלאה מקום של פקידה ומכיוון שאין שם מה לעשות אני מנסה לקרוא הרבה ולסתום חורים בהשכלה."

דגנית, רק חמישה חודשים בצבא, עדיין מחייכת בגומות עמוקות ואופטימיות.

זהבה (שם בדוי): "בשבוע הבא אני משתחררת ומתכוונת לפתוח עסק לממכר רקמות. רוב שירותי הצבאי ביליתי ברקמה כי שירתתי במקום שאין סיבה לקיומו".

נעה (שם בדוי): "אני ובנות אחרות אמורות לחסוך בכספי משרד הביטחון. במציאות קורה שאנחנו חוסכות בזמנם של אזרחים עובדי צה"ל. אני עושה עבודה משעממת וחדגונית של אדם שמקבל משכורת וממלא טופס שעות נוספות. הנוכחות שלי במשרד בעצם עוזרת לאזרחים עובדי צה"ל להימצא מחוץ למשרד ולהתפנות לענייניהם".

ענת (שם בדוי): "אני סופרת ימים ושעות. אין לי כוח לכל זה ולכן אני מתחתנת בחודש הבא". ענת משרתת בחיב"ה - בודקת תיקים ורושמת בני מיעוטים. ענצ מרגישה מיותרת מכיוון שסביבה מסתובבים גם אנשי משמר הגבול ומאבטחים. ענת מרגישה חסרת תועלת כי אין לה אפילו גז מדמיע למקרה חרום.

איילת (שם בדוי): "צורת התקשורת היחידה לה זכיתי בתחילת שירותי הצבאי היתה להגיד בטלפון, "הוא ישנו" או "הוא איננו".

שבא סלהוב: "עד היום אני מתעוררת שטופת זיעה מחלומות על התקופה שביליתי במקום שכולו אפור-בז' והגשתי חשובה כמו אבוקדו".

דנה שוקר: "התחלתי את השירות שלי במקום איום, לא היה לי שם אפילו עם מי לדבר. לפי כמות העבודה יכולתי לבוא פעמיים בשבוע אבל הם העדיפו להתעלל בי מידי יום".

 

שירי לוי: "במסדר הדמעות קיבלתי את ההודעה הנוראה מכל ואחריה עברתי משך ארבעה שבועות קורס פקידות שכלל בעיקר תיוק, הדפסה ושינון מבנה צה"ל. בקורס היינו כולנו שפופות ומיואשות. השירות שלי היה לא מעניין ולא משתלם".

  

מתוך כתבה בנושא:  "שירות חוה".                                                                      "הארץ"  30.11.84

 

 

 

לשחוט את הפרות הקדושות

בהתחשב בזמן פעולתו הקצר ובמיגבלות הרבות, הצליח המטה לייעול לרשום לזכותו הישגים בלתי-מבוטלים:

אלה רק דוגמאות בודדות. דוריאל אומר, כי עמד לדון גם על שחיטת פרות קדושות: למשל - גודל צה"ל. "התחלנו כבר לטפל בזה. למשל, הפרה הקדושה הזו ששמה שרות חובה לנשים. לשם מה? כדי לחפש אחרי זה בנרות תפקידים בשבילן? בצבא מודרני צריך להבין שאסור לתת לכל אפס להיות חייל לוחם, ונדמה לי שפרשת השבויים מוכיחה טענה זו בצורה טרגית. כאשר כל חייל יכול להפעיל טיל, אפשר לצמצם בהרבה את הכח הלוחם, לקחת רק את הטובים ביותר ואת אלה שאינם מתאימים - לשלוח לתפקידי שרותים במקום החיילות".

 

 

"מעריב"  9.12.83

 

 

נערות בשיא פריחתן נעלמות לתוך המערכת הצבאית שדוחקת אותן. ברוב המקרים, למצבים נפשיים של יאוש, תסכול, דיכאון ותחושת אפסות. החברה הישראלית יצרה נורמה התנהגותית ביחס לשירות הצבאי, המשתקת את אפשרות התגובה של החיילת. איזה תכנון ומחשבה משקיע צה"ל בשימוש בחיילות העומדות לשירותו? הצהרתו של קצין בריאות הנפש של צה"ל שהתריעה על תופעה זו גררה אחריה נזיפה מהרמטכ"ל וניסיון השתקה נוסף.

 

שבא: "עד היום אני מתעוררת שטופת זיעה מחלומות על התקופה שביליתי במקום שכולו אפור-בז' והרגשתי חשובה כמו אבוקדו"

"הארץ" 30.11.84

 

המחלה: שעמום ודיכאון

שבא סלהוב, עכשיו עתונאית, נשלחה לבסיס חיל תחזוקה בצריפין. יומה התחיל ב- 7:30 במסדר בוקר. אחרי הבדיקה השגרתית (צחצוח נעליים, תג יחידה וכו') הביאה דואר (כ- 15 מכתבים) למשרד והתחילה לחכות לארוחת צהריים. עד הערב היו גם כמה טלפונים."כשניסיתי להבין" היא נזכרת, "מה משמעות הקודים וראשי התיבות במכתבים המפקד העיר לי שזה מיותר. משך היום העסקתי את עצמי בשינה על השולחן. היום שלי עבר באור ניאון ובמזגן ואפילו לא הרגשתי בשינויי מזג האוויר, בקרני השמש ובשקיעתה. ניסיתי להיות בסדר ולקוות לטוב אבל אחרי חודש וחצי התנפחו לי הרגליים ולא יכולתי לסגור את הנעליים. עכשיו אני מצטמררת וחושבת איזה קשר יש בין המסדרים, האטימות והטישטוש לבין אהבת המולדת? מה שקורה לפקידות זה בסך הכל עוול אכזרי".

 

קצינת ח"ן ראשית מודה: "אין לנו צורך ב- 50 אחוזים מהמתגייסות"

הביקורת על גיוס בנות לצה"ל מתרחבת. הדעה שאין צורך בבנות בצה"ל וכי ניתן היה לעשות את כל תפקידיהן בכוח הגברי הקיים או בעובדות שכירות קבלה חיזוק ביום עיון על "נשים בצה"ל" שהתקיים מטעם הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה העברית.

בדברה על תפקידיהן של החיילות בצבא אמרה ביום עליון זה אל"מ אמירה דותן כי "לפחות מחצית מהמתגייסות מופנות לעבודות פקידות, אך בשל התפתחות הטכנולוגית אין בכלל צורך במספר כה רב של פקידות". ומדוע בכל זאת צה"ל לא מוותר עליהן ומשחרר אותן? גם על כך ענתה קצינת ח"ן ראשית: "כי כל מפקד רוצה ביחידתו יותר ויותר פקידות, גם אם אין בהן צורך"

 

ממש סבלתי בצבא

נירית חיה חיים מלאי עניין, גם לפני שפגשה בשלמה. עם תום לימודיה בתיכון "בליך" ברמת חן, החליטה נירית לצאת לטיול לחו"ל לבד. ההורים הרימו גבה מופתעת. איך זה נערה צעירה, בת 18, תצא לבדה לעולם. אך נירית נמנית עם אלה המחליטים ומבצעים. שלושה חודשים טיילה ברחבי אירופה, עם תרמיל-גב וחזרה לארץ מאושרת, התגייסה לצה"ל וכעבור חודשיים השתחררה. "המסגרת הצבאית לא התאימה לי", היא מספרת, "ממש סבלתי בצבא. כל החיים חלמתי ללכת לצבא ולתרום ופתאום הציבו אותי כפקידה במשרד, כשכל תפקידי מסתכם בהגשת תה

 

 

למפקדים. הרגשתי ממש מושפלת. נכנסתי לדיכאון. בכיתי המון וכעבור זמן קצר עברתי בדיקה אצל הקב"נית (קצינה לבריאות הנפש) ושוחררתי מצה"ל".

נירית לא מסתירה עובדה זו. בטיבעיות היא מספרת על שחרורה מצה"ל. ממש כשם שהיא מספרת בלי התחמקות, על בעיות של "מרד נעורים", שליוו אותה.

 

נירית ושלמה גרוניך  -  "לאישה" 6.5.84

 

דיכאון במהלך השירות הצבאי אצל החיילות המתבגרות הוא סיפור אחר. אל"מ לוי  גילה, ש- 800 אחוז מהחיילות עוסקות במשך שנתיים בתפקידי פקידות, שטיפת רצפות במשרד, הכנת תה וקפה למפקד, שיחות טלפוניות משעממות, ובילוי צבאי באווירה ובתחושה של "ביזבוז". הן שוקעות באדישות אפורה, ובדיכאון.

"רק חלק מהחיילות אכן עוסקות בתפקידים עם אתגרים. מישהו צריך לעשות גם קפה", אמר המפקד. אולם מי שמנסה להתאבד בצה"ל - מקבל טיפול ו... נשלח לכלא. חלפו הימים שאפשר היה לשחק את המשוגע. המטרה היום היא, לסייע למתבגרים במדים בסוף התבגרותם, להתגבר על בעיותיהם וזאת במסגרת השירות  -  ולא מחוצה לו. שכן, אם ישוחררו, לא יהיה מי שיעזור להם בחוץ והם יתמוטטו נפשית.

 

ידיעות אחרונות / דבורה נמיר / 29.10.84

מתוך כתבה בנושא: "התאבדות נעורים"

 

 

השקר המוסכם של גיוס בנות

לתפקידים המעטים שבהם דרושות בנות, ניתן לגייס מתנדבות שיקבלו שכר של משרתי קבע; זה יהיה זול יותר לצה"ל ויעיל למשק

לפני מספר חודשים, בשעת סיכסוך חריף שפרץ ביני, כעיתונאי, לבין אנשים מ"אגודת ישראל,, נאלצתי לשבת עם אותם אנשים ולהמתין למישהו. נקשרה בינינו שיחה חופשית, ובין השאר אמרתי להם, אני בעד ביטול גיוסן של בנות לצה"ל. אנשי "האגודה, נדהמו ואמרו: "איך יתכן שאדם כמוך, שאינו דתי, מתנגד לגיוס בנות"?

תמהונם של אותם אנשים הוא דוגמא  נוספת לכך, כיצד ניתן להפוך נושא, שהוא לכאורה בטחוני, לוויכוח "דתי,, למיקוח קואליציוני ולסתם צביעות מוסכמת.

 

 

גיוס הבנות לצה"ל, שעליו הוחלט בתחילת הכנסת הראשונה, נעשה בשם הביטחון: צה"ל זקוק לכוח אדם נוסף. האמת היא, שאין צורך, וספק אם אי-פעם היה צורך בטחוני בגיוס בנות. ועובדה שקצינים בכירים תבעו במשך שנים רבות לבטל את החוק. היו שנים שבהן, למרות החוק, פשוט לא גייסו את הבנות - והכל היו מרוצים מכך.

חוק גיוס בנות לצה"ל נחקק, ביסודו, משני טעמים: הראשון - רצונן של עסקניות ותיקות, כמו בבה אידלסון וחברותיה בנות-דורה, לראות בנות נושאות נשק, כחלק מ"שיוויון האשה". נימוק זה, של שיוויון זכויות לנשים, הוא מגוחך, כמובן. כשם שאי אפשר להטיל על גברים ללדת, יש תפקידים שאי אפשר להטילם על נשים. מי שרוצה לקיים דווקא את זכותן של הנשים להתגייס לצה"ל, צריך לתמוך בהתנדבות נשים לצבא - ועל כך נדון בהמשך.

הטעם השני לגיוס בנות, טעם שהוצהר אף רשמית בכנסת, היה - לספק "גרעינים" להתיישבות קיבוצית בספר. ברור, שללא בנות, לא ניתן להקים "גרעיני נח"ל להתיישבות", ועל כן גוייסו הבנות - אבל, לאחר שנים מוטעות, שבהן הוקמו כמה ישובים של הנח"ל, נתגלה כי הנח"ל איננו משמש עוד עתודה להתיישבות קבוצית, או חקלאית. כיום נשארים בהתיישבות, לאחר השירות הצבאי, אחוזים מעטים בלבד מאלה שהצטרפו לגרעיני הנח"ל, כאילו למטרה זו, רובם אף אינו מקים קיבוצים חדשים אלא מצטרף לקיבוצים ותיקים במרכז הארץ.

האמנם מוצדק לגייס עשרות אנשים לשירות לא צבאי ממש, וליצור אפליה בין מתגייס למתגייס, רק כדי שאחד מ- 15 יצטרף לקיבוץ מבוסס? הנח"ל יושב, אומנם, בהאחזויות, אך לשם כך אין צורך בנח"ל - אם אומנם זהו תפקידו של צה"ל, ישמח כל חייל לשבת שם.

 

חוק גיוס הבנות איננו מקויים, הלכה למעשה. בשנים האחרונות שוחררו משירות צבאי כ- 52 אחוז מהבנות, שהגיעו לגיל גיוס, וגוייסו רק 48 אחוז.

חוק, המוטל על מיעוט, ואינו ניכפה על הרוב, איננו חוק. ההצעה, הנשמעת כיום, להקל יותר על שיחרור בנות ב"נימוקים דתיים", פירושה, שלצה"ל חתגייסו רק אותן בנות, שיסרבו לשקר ולטעון, כי הן דתיות. למעשה, יהפכו את הגיוס ל"התנגבות" - רק מי ש"תתנדב" לא לרמות, תגוייס. אכן, שיעור נאה באזרחות.

לתפקידים המטעים,  שלהם דרושות בנות (וישנם כמה אלפים כאלה, אך לא רבבות!) ניתן יהיה לגייס מתנדבות, שיקבלו שכר כמשרתי קבע. אז אפשר יהיה לברור רק את הטובות באמת, ושירותן יהיה זול הרבה משירות הבנות כיום. לשוק העבודה יצורפו נשים צעירות, שיוכלו - לעבוד בעבודות פרודוקטיביות ובשירותים חשובים שונים.

מדינת ישראל סובלת ממערכת שקרים מוסכמים ומאבטלה סמויה; צה"ל קובל מעודף כוח אדם לא מתאים. את כל אלה אפשר להתחיל לתקן על ידי ביטול הצביעות של חוק גיוס בנות. נכון, שהממשלה החדשה תותקף אז על "כניעה לקלריקלים"; אבל, האם יהיה שר הביטחון המיועד, האלוף במילואים עזר וייצמן, מוכן להמשיך בצביעות, הנעשית בשם הביטחון, רק כדי שלא יותקף על "כניעה"? תהיה זו תוספת חטא על פשע, אם ניתן יהיה לשקר ביתר קלות בנושא ה"טעמים הדתיים". האווירה תטוהר, אם יקום שר הביטחון החדש ויאמר בגלוי: החלטתי לשים קץ לשקר המוסכם! 

 

ברוך נאדל

"ידיעות אחרונות", ל' בסיון תשל"ז

 

 

על המדשאות

...די לסקור את המתרחש בשירות הנשים כדי להסיק כי מינהלת כוח אדם נמצאת במצב ירוד. מצד אחר היא מופעלת על ידי המחשבים החדישים ביותר ומאידך גיסא נראות תוצאות פרימיטיוויות רבות בשטח.

מי שמבקש דוגמאות, די לו שיסתובב במשרד הביטחון וביחידות סמוך הקשורות למשרד. היה קשה להשיג את המספר המדוייק של המשרתות במשרד וביחידות אזרחיות אחרות, אך על פי הערכה אחת מגיע המספר ל- 500 בנות ואולי ל- 600. במסדרונות מסתובבות חיילות רבות ממקום למקום. המשרדים גדושים חיילות - רק משום שתקנים לא נבדקו מעולם, או שנבדקו לפני המבול. בכל הפסקה קצרה אפשר לראות על המדשאות של משרד הביטחון עשרות חיילות שרועות, אוכלות או מנמנמות. אורח זר מרים גבותיו בתמיהה, אך ישראלי מסמיק מבושה.

פקיד בכיר במשרד הביטחון, שבאגפו עובדות כמה חיילות, אמר לי כי יעילותן של החיילות המשרתות אצלו אינה עולה על 50 אחוז, או 60 אחוז לכל היותר, משל יעילות מזכירה  אזרחית. הדבר מעורר בעיות מוסריות, של יחס לעבודה בין העובדים, אם מצב כוח האדם בצה"ל כה חמור והוא יחמיר בעתיד, מדוע יש להציב חיילות לעבודה  במשרד הביטחון ולשלוחות האזרחיות האחרות?

 

 

מה עושות כ- 10 חיילות בהוצאה לאור של משרד הביטחון? האם נשלחו לצה"ל כדי לעטוף ספרים, לרבות פרסומים של משרד החקלאות, ולמכור בחנות כזבניות?!  האם מגייסים חיילת כדי שתחשב חשבונות ותתייק במשרד לתגמולים של עובדי משרד הביטחון? האם עבודה בתעשיה הצבאית יכולה להיחשב כשרות בצה"ל? עשרות ומאות מהן עוסקות בהגשת תה וקפה לממונים האזרחים ואורחיהם - לתעשיינים, לקבלנים ואחרים. אין הן צריכות לעשות כזאת, גם לא לאורחים רמי מעלה.

 

זאב שיף

הארץ, כ"ט בסיון תשל"ח

 

 

רחל סער (טל-שיר)

קשה להגדיר גורם עיקרי שניווט את דפנה ברפמן (37) אל הפמיניזם. היא גדלה בקרית-גת וברמת-גן. רוב הזמן היתה בין אלה ששווים יותר: ילידת הארץ בין עולים חדשים, תלמידה טובה, ילדה אחראית ומעורבת. החוויה המשפילה הראשונה, העיקרית, היתה השירות הצבאי. ברפמן כתוצאה מחינוך ציוני, רצתה בכל מאודה לשרת בצבא. בסוף השירות הודתה שהיה מיותר. היא הכינה שם הרבה כוסות קפה והדפה מספר הטרדות מיניות, אף אחד לא לקח ממנה את מה שבאמת רצתה לתת, קרי כשרון והתלהבות, "בזבוז זמן". היא מסכמת. אחרי הצבא נסעה ללמוד הארצות הברית. כעבור 12 שנה שבה משם כרווקה עם ילד ושם שני תארים.

 

מוסף הארץ כסלו תשמ"ח - דצמבר 1987

שרון וייט התפרסמה בזכות תצלומיה בכרזות חוצות לג'ינס של "סאבי. בצה"ל שירתה בחיל כללי, כפקידה. "רק בצבא לא הייתי טובה כמו שאני נראית. אני אמנם לא מפונקת, אבל לא אהבתי את המסגרת הצבאית הנוקשה, לדעתי, שנתיים של שירות בצה"ל זה יותר מדי זמן מהחיים. הרגשתי שאני מתבזבזת". "לאשה" גליון מספר 2100  -  13.7.87

 

 

 

 

 

 

 

 

 

הדבר מעורר בעיות מוסריות של יחס לעבודה ובין העובדים, אם מצב כוח האדם בצה"ל כה חמור והוא יחמיר בעתיד, מדוע יש להציב חיילות לעבודה במשרד הביטחון ולשלוחות האזרחיות האחרות? עשרות ומאות מהן עוסקות בהגשת תה וקפה לממונים האזרחים ואורחיהם...   (זאב שיף - הארץ)

 

 

 

 

מדינת ישראל סובלת ממערכת שקרים מוסכמים ומאבטלה סמויה, צה"ל סובל מעודף כח אדם לא מתאים. את כל אלה אפשר להתחיל לתקן ע"י ביטול הצביעות של חוק גיוס בנות. (ב. נאדל - ידיעות אחרונות)

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

השיקול הקלקלי

"אל תביאנו לא לידי נסיון..."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

המדים עושים את האדם

לפני שנים אחדות, בשיחה עם אישיות מן המחנה החרדי הקיצוני במאה שערים, הפתיע אותי בן שיחי בבקיאות שגילה בהווי המתירני המתרקם במרחק של שנות דור מן ההווי בשכונתו. ידעתי שהאיש יצא פעמים ספורות מתחומי סביבתו החרדית. מובן, שלא העליתי בדעתי שבפעמים האלה הציץ אל תוככי העולם האסור. לכן, לא התאפקתי ותוך הבעת התפעלות מן הבקיאות הזאת, שאלתי אותו כיצד רכש אותה לעצמו.

אני זוכר עד היום את הזיק השובב שניצת בעיניו. על פניו התפשט חיוך אירוני, השמור למי שאינו מסוגל להבין את עולמם של השרויים באוהלה של תורה.

"אני יכול להראות לך רבנים שלא עזבו את השכונה הזאת 30 שנה ומכירים את העולם שלך הרבה יותר טוב ממך" אמר האיש, "ככל שהם גדולים בתורה, כן רבות ידיעותיהם גם בתחום זה, מפני שהתורה מכילה עולם ומלואו ואין לך דבר בעולמנו שלא תמצא בה, ממעלות קדושים וטהורים ועד לתחתיות השפל של החטא".

עמדתה של מועצת גדולי התורה בפרשת גיוס הבנות הזכירה לי את השיחה ההיא בלב מאה שערים החרדית. כאדם בלתי מאמין, קשה לי להשלים את התערבותו של מוסד בעל סמכות דתית הלכתית בתהליך של חקיקה חילונית. אבל כמי שמכבד אנשים בעלי עקרונות, קשה לי שלא לכבד את התיצבותם של גדולי התורה מאחורי עקרונותיהם, יהיו התוצאות אשר יהיו. עוד יותר מכך קשה לי שלא לכבד את הכרות האינטואיטיבית של רבנים ישישים, אשר לא יצאו כמעט אל  העולם החילוני, עם הווי זר ומוזר לחרדים קנאיים. השיחה ההיא במאה שערים עזרה לי להבין את עמדתם ולראות עד כמה היא מעוגנת במציאות החילונית.

*      *      *      *      *

מכל מה שנאמר עד כה בפרשת גיוס בנות, עמדתה של מועצת גדולי התורה היא לא רק הברורה, העיקבית והישרה עם עצמה - אלא מהווה גם פתרון למציאות שהמועצה הזאת, כביכול, זרה ומוזרה לה. הסעיף על ההווי הדתי בהצעת החוק לפטור בנות, ממחיש עד כמה ערים גדולי התורה למציאות הזאת.

בראיה שטחית, מצטיירת ההצעה להעניק פטור לבנות שהצהירו על הווי דתי, כצביעות במערומיה. הסעיף הזה עלול להעניק פתח להשתמטות לכל נערות הביקיני, לכן קל מאוד לנגח אותו בקאריקאטורות עוקצניות. אבל, האמת היא שעמדתם של גדולי התורה ניזונה, בנקודה זו, מראיה נוקבת של המציאות החברתית בישראל. היא מזכירה לי את קביעתו של ידידי החרדי על רבנים וגדולי התורה המכירים את המציאות המתירנית טוב יותר מאלה שחיים בה. כדי להבהיר את הסעיף הזה בהצעת החוק לראות עד כמה הוא משקף את המציאות ועונה על צרכיה, אני מציע לקרוא לו "סעיף הפרייכות".

*      *      *      *      *

כל מי ששירת אי פעם בצבא מכיר את המציאות הזאת! כמעט בכל יחידה צבאית, בחזית או בעורף, יש מעמד מוגדר של חיילות, שהן נוסף לתפקידיהן הצבאיים גם המזרון של הבסיס. אפשר לסווג אותן גם לפי מקצועותיהן הצבאיים; הן לא יגיעו לקורס קצינות ולא ישרתו בתפקידים השמורים לבוגרות הגמנסיה המפגינות עתה נגד החוק המוצע.רובן הגיעו לצבא מפרברי הערים ומאזורי פיתוח, מבתים מסורתיים, שבהם נשברה סמכותו של האב הכל יכול אשר נותר במציאות הישראלית מנותק וחסר ישע.

הנערות הללו זקוקות לסביבה חדשה, לסמכות חדשה, לעיצוב מחדש של דפוסי חיים והתנהגות. בשלב קריטי מאוד של חייהן הן מגיעות לסביבה הפוכה מזו שהן זקוקות לה - שבה נוטה האדם להתפרק מאיצטלה של ציוויליזאציה רגילה.

רק מיליטריסטים חסרי תקנה רואים בצבא בית ספר, או מסגרת חינוכית אידיאלית. בצבא לומדים להרוג. מדי פעם נקראים בני תרבות לשירות מילואים, על מנת לשפר את יכולתם בתחום זה. מי שאינו רואה את הכורח שבדבר ועושה ממנו אידיאליזציה - הוא טיפש או פסיכופט. במסגרת כזאת, אין פלא שפקידי בנק מעודנים פורקים עולה של הציוויליזציה מן הרגע שבו הם יוצאים לשרות מילואים. בחייהם האזרחיים לא יעלה בדעתם לנבל את הפה כעדת זאבים מורעבים. אבל מן הרגע שבו לבשו מדים, הם ישרקו אחרי בחורות ברחוב, ינבלו את פיהם, ירשו לעצמם לנהוג כפי שלא חלמו בחייהם האזרחיים. הדבר מקובל בצה"ל, כי שהוא מקובל גם בצבאות אחרים. הוא מעוגן היטב בטיבו של המין האנושי המעודן בשכבות תרבות - אך המסוגל להתפרק מהן בבת אחת, בכל פעם שהוא ניקלע למסגרת מתאימה.

באותה מידה הם מסוגלים לחזור אל עצמם בקלות. מן הרגע שבו פשטו את מדיהם, הם חוזרים להיות פקידי בנק. גם שירות ממושך בקבע אינו מסוגל להשחית אותם ולהרוס את רקמות התרבות שלהם. הרוב המכריע של המשרתים בקבע אינם עושים זאת מפני שנשבעו להקדיש את חייהם להרג - אלא מפני שהם מכירים בכורח להגן על המדינה. מרביתם עושים זאת מטעמים אידיאליסטים.

*      *      *      *      *

אבל הפרייכה הקטנה מאזור המצוקה, שאיבדה זה עתה את סמכות אביה, מגיעה לחברה שבה שולטים סטנדרטים שונים מאלה שהיא זקוקה להם לעיצוב עולמה. זוהי חברה שהעגה הצבאית מבטאת היטב את דפוסי ההתנהגות המקובלים בה, ואשר בה מותר ורצוי לגדף ולהתנהג אחרת מכפי שמקובל בחוץ. הנערה הזאת סופגת את הערכים האלה בשלב קריטי מאוד של חייה, כאילו היו אלה ערכי נצח המקובלים בחברה...

בסעיף ההוי הדתי ניסו גדולי התורה להציל פרייכה אחת מישראל ממסגרת העלולה להטביע עליה את חותמה לכל ימי חייה ולדון אותה לגורל קשה עוד יותר מזה שנדונה לו בתוקף נסיבות חברתיות. הרבנים עושים זאת מאחורי סעיף המביא בחשבון שאותה נערה פרייכה עשויה להיות נערת ביקיני זוללת טריפות ומחללת שבת. דווקא משום כך אי אפשר שלא לכבד את עמדתם.

 

אהרן בכר, ידיעות אחרונות, 11.7.78

 

במערכת גברית

חיילות צה"ל משרתות במערכת גברית ומכאן נובע חלק מבעיותיהן האופייניות. רז יוסף משוחח עם רס"נ דינה פלדמן - פסיכולוגית במחלקת בריאות הנפש של צה"ל, על בעיות ההסתגלות הייחודיות לבנות. פלדמן מדגישה: היום כבר לא בושה ללכת לקב"ן.

רס"ן דינה פלדמן, פסיכולוגית קלינית במרפאת בריאות הנפש של צה"ל.

ש. מהם הציפיות והלבטים העיקריים האופיניים לבנות בצבא.

ת. חלק גדול מהבנות רואה במערכת הצבאית פיתרון לבעיות שהיו להן לפני הגיוס בחברה ובבית, הבנות משלות את עצמן לעיתים וסוברות, שגיוסן לצה"ל יספק להן ערכים חדשים, מקצוע חדש ופיתרון לבעיות אישיות, גישה זו גובלת לעיתים בפנטזיה שלעיתים קרובות לא מתגשמת ואז נגרמת אכזבה, ידועים מקרים של בנות הרואות בצבא מפלט ממגבלות ומכפיות ההורים בבית, כאשר בנות אלה משובצות בצבא באזורים קרובים למגוריהן ולא בהתאם לדרישותיהן להתרחק מביתן עלולה להיגרם אכזבה.

הבנות המתגייסות לצבא הן ברובן בעלות פוטנציאל איכותי גבוה, באופן יחסי, משל המתגייסים הבנים, אולם אילוצי הצבא דורשים דווקא את בנות במקצועות אדמיניסטרטיביים ביחידות העורף, דבר הגורר אחריו אכזבה עמוקה עד כדי אובדן מוטיבציה לשירות, במקרים רבים.

ש.  מהן הבעיות העיקריות בהן נתקלות?

ת.  המעבר הדרסטי מחמימות הבית למסגרת הטירונות הנוקשה, הוא חד ומורכב מאד, למראית עין, אין הבת מפגינה סימנים המראים שהיא מתקשה להתמודד, אולם מרגע כניסתה למסגרת הטירונות היא חייבת להתמודד עם המצב והבעיות הכרוכות בו.

בטירונות, הבת חשופה מבחינות רבות, דוגמא קלסית היא המקלחות, לבת לא נעים להתקלח בתקופת המחזור, דבר שהיתה רגילה לעשות בביתה, לכל אורך הטירונות ננעצות בה עשרות עיניים ואין אפשרות לשמור על דיסקרטיות.

מבחינה מסוימת הבת מאבדת מזהותה האישית, שאלות חוזרות ונשנות על יחידתה, מספרה האישי, המדים האחידים,בכל אלה ניכר איום על הייחודיות, ודיכוי האינדיבידואליות.

תנאי הטירונות מחייבים מסגרת חד מינית, שבעטיה עולים חששות רבים בקרב הטירוניות, הקירבה בין אחת לשניה, התלות ההדדית הגדולה, כל אלה מביאים לעיתם למשיכה מינית, ואכן בנות פוחדות ומתלוננות על משיכה לסבית במהלך הטירונות,תחושת החרדה מפני הגילוי החדש היא מפחידה, הטירונות ומצבי הלחץ בה, חושפים נקודות חולשה, שבעבר היו מודחקות.

ת, כל בת בצבא, ובאזרחות, שומרת על איזונה המיני ומרחק מסוים מהמין הנגדי, ברם בצבא בצורה לא וולנטרית, ישנה כפיה של חיים בצוותא ותלות בין שני המינים בביצוע משימות שונות, כמו ביחסי מפקד פקוד, מצב הגורר אחריו פעילות ואינטראקציה מוגברים, העניין הם בסוג היחידה, ביחידה פתוחה הקשרים בין שני המינים הם לרוב ידידותיים בדיוק כמו יחסי עבודה רגילים באזרחות, הדימוי של המפקד הצבאי המפתה חיילות הוא חסר שחר, מטבע הדברים ביחידה סגורה ומרוחקת האינטימיות גדולה יותר ולעיתים נוצר קונפליקט פנימי אצל הבת המתלבטת כיצד לנהוג, זוהי תופעה מוכרת ומובנת ואין להבהל מפניה.

    הפסיכולוגית אומנם אינה נבהלת מהקונפליקט הפנימי הזה, האם גם את והוריך חושבים כך.

 

"במחנה" לקראת גיוס קיץ תשמ"ז 1987

 

 

 

 

 

 

 

 

הרס"ר והחיילת  /  מאת יגאל לב

היא דיברה בקול שטוח, כאילו עדיין היא נמצאת בחדרם של אנשי מצ"ח (משטרה צבאית חוקרת), מדברת בדיקנות, מנסה לשמור על העובדות, על הפורפורציות  הנכונות. חיילת בת 19 שפנתה בבוקרו של יום ראשון למפקד הבסיס שבו שרתה והתלוננה כי רס"ר המחנה הופיע בחצות בחדרה, ניסה לאנוס אותה, איים עליה וביקש לסחוט ממנה פגישות נוספות.

יש לה סוג צמות. האחת קלועה בסרט אדום והשניה בסרט לבן. פנים מחודדות. עצמות לחיים גבוהות. חוטם נשרי, השולט בפניה.

עכשיו כולם בבסיס כבר יודעים באים אליה, שואלים שאלות. "לאן שאני הולכת, כל אחד בא אלי, שואל אותי, 'מה אמרת בחקירה? מה שאלו אותך? מה אמרו לך? מה הוא עשה לך? מה סיפרת?' לפרטי פרטים. ואני, יש לי הרגשה אחת. למה זה קרה לי. למה זה קרה דווקא לי. זה מין עלבון כזה".

 

" אני אתן לך כסף"

"תראה, אני לא באתי לצבא בשביל .... אני באתי לשרת לפי צו. אז זה לא הוגן שבעל דרגה ינצל את זה רק משום שהוא יכול לתקוע אותי למעצר או להכניס לי תלונה, רק משום שאני בידו. "זה היה ביום שישי, רוב הבנות נסעו הביתה. נשארתי לבדי. בחדר הרס"ר בא לעשות ביקורת בחדרים. אמר לי. בואי למשרד שלי בעוד רבע שעה. "שאלתי , למה?  "אמר, 'בואי ואז אגיד לך"  "לא התיחסתי אליו. אין לי עסקים אתו בכלל. הוא לא "הסטייל" שלי. הלכתי להתקלח. חפפתי את הראש. נכנסתי לחדר להתלבש. ואז, הוא דפק בדלת ונכנס מיד, נעל אחריו את הדלת. הייתי בהלם לא נורמלי. ואז הוא קרב את האצבע לשפתיו ואמר  "שקט".

"ישב על המיטה שלי ושאל . מה נשמע? "

"בסדר. אבל מה אתה עושה כאו?"

"באתי לדבר אתך" 

"צא החוצה".

"התחיל לדבר שטיות. אמר לי, בואי נצא, תראי. אני אתן לך הרבה בחיים, אני אקח אותך לסרטים, להצגות, אני אקנה לך בגדים. אני אתן לך כסף. רצה להציע לי כסף, (בקולה היה צליל של עלבון עמוק).

"  הרגשתי כמו        זה אכל אותי, אחר כך הוא התחיל לשלוח ידיים. דיבר לא לעניין. בסוף אמר לי שאם אני לא אתן לו תשובה עד יום שלישי שאני רוצה לצאת איתו, אז הוא יתנקם בי. אחר כך השביע אותי שלא אספר לאף אחד. לא עזר לו, ביום ראשון בבוקר הלכתי למפקד הבסיס וסיפרתי.

 

"שלטון אדיר של הרס"ר"

היא מנסה להסביר את הסמכות של מפקד לגבי צעירות בגילה, "קשה להבין את זה בחיים האזרחיים למפקד, ובעיקר למפקד בדרגות נמוכות כמו רס"ר, יש כוח עצום. הוא יכול לעשות בך כמעט מה שהוא רוצה. אני זוכרת מקרים שהיה תופש חיילת בלי כובע, או שאיננה לבושה כראוי. היא היתה בוכה. מתחננת, ואז הוא היה מציע שהיא תבוא אליו, למשרד, שהיא תהיה טובה אליו ...

"קשה לתאר את הכוח של מפקד כזה על הבנות. באלפי פרטים קטנים את תלויה בו. ביציאה הביתה, בחופש, אותם דברים שבחיים האזרחיים את יכולה להתגבר עליהם בקלות נהפכים בצבא למן שלטון אדיר של הרס"ר עליך, ולא פעם את ממש בידיו בלי מוצא.

הן מפחדות ממה שיקרה אחרי כן, המשפטים, החקירות, החשיפה. זה מבהיל את כולנו. קל לרוץ ולהתלונן. אבל אחר כך את נתונה למערכת איומה של לחצים. של סחיטות , לפעמים מול מנגנון שהוא כולו רק איש אחד, אבל מנגנון אדיר שאין לך כוח לעמוד בפניו, המחשבה שיחטטו בנשמתך, המחשבה שיפרטו עד תום את מה שקרה לך, את מה שעשו בך. ואחר כך, השם הרע שייצא לך,אחר כך, הגבות מורמות, "אין עשן בלי אש", או "עיזבו, היא תמיד התעסקה אתו עכשיו היא רוצה להתלבש עליו בעד זה..."  תאמין לי , אני מדברת מנסיון, ברגע שהתלוננתי, התחיל מסע הלחישות בבסיס. ברגע שפניתי למפקד ואחר כך למצ"ח. התחלתי לשמוע את קטעי המילים האלה. לפעמים מאנשים שלא הכירו אותי,שלא ידעו שאני מעורבת בעניין. הייתי שומעת שבעצם אני התלבשתי  מזמן על הרס"ר ועכשיו... אתה מבין למה הן מפחדות?

 

"לפעמים אני רוצה למות"

"כשהייתי במצ"ח שאלו אותי אם הרס"ר עשה את זה לעוד כמה בנות. נקבתי בשם של בת, בת שסיפרה לי איך הוא בא אליה פעם לחדר, דומה לפרשה שהיתה איתי, אבל כשקראו לה לחקירה היא לא דיברה שם מילה, הכחישה הכל. זה היה מצחיק כשהיא סיפרה לי את זה. היא היתה כל כך כועסת, שאלתי אותה אחר כך, "למה לא דיברת? היא אמרה לי , מה איתך, אני פוחדת, את חושבת שאני צריכה ענינים, אין לי האומץ שלך".

 

 

"אני? אין לי מה לפחד, הוא עשה משהו לא מוסרי , בניגוד לרצוני, הוא בא אלי ביום שישי בלילה, הבהיל אותי, גרם לי לבכות כל הלילה,הוא בא להשתלט לי  על הגוף, אז מה נשאר לי בחיים, תגיד לי, באיזו זכות הוא יגע בי אם אני לא רוצה, לאן הגענו? לא באתי לצבא כדי שאדם כזה יבוא אלי בכוח".

ישבה שומטת ראשה , כאילו לא נוח לה, הצליל השטוח, הדייקני, כבר נשכח.

" לא הולך לי. אני לא מדברת על בנות אחרות, אני לא יודעת אם הולך להן או לא, אבל לי לא הולך, אתה יודע אחרי המקרה שאלתי את עצמי למה זה קורה לי , למה דווקא לי, אני לא יודעת אם אני מסבירה את עצמי נכון, אבל זה מין עלבון כזה, למה דווקא לי ?"

אותו מוסר כליות מוזר הנמצא לא פעם אצל אנשים שנפלו קרבן לבעלי מזימות, כמעט תמיד רודפת את הקרבן ההרגשה הארורה שגם הוא לא היה בסדר , וזה הנשק הטוב ביותר שניתן בידי האיש המתעלל בו.

"רע לי, רע לי, אני לא יודעת למה, מצד אחד לא חסר לי כלום, מצד שני אני נמצאת באיזה קונפליקט שאינני יכולה להיחלץ ממנו, לפעמים.

 

ימים ולילות (מעריב) 18.5.79

 

מטרות הטירונות

שבועון "במחנה" בגליון מיוחד לקראת הגיוס מציג  בפניך את מטרות הטירונות:

 

מעבר למטרות המיידיות של אימוני חיילות והסתגלות לחיי צבא, יש לטירונות גם מטרה רחבה יותר של העשרה, העשרה כוללת הסברים על הצבא ( מבנה , חוקים זכיות וחובות ועוד), סקירת חדשות שבועית, כושר גופני וקרב מגע, מורשת קרב, הריון, אמצעי מניעה ועוד. מצורף לטירונות בנות פרק על שיבוץ ומיון, הכולל הסבר על החילות השונים, על תהליך המיון וכן מפגש עם קצינת המיון.

                                                                   

                                      "במחנה" -  לקראת גיוס קיץ תשמ"ז 1987 

 

משפטן אמנון בן דרור

התופעה שבה נשות אנשי צבא קבע בשנות ה- 30- 40 נזנחות על ידי בעליהן לטובת חיילות צעירות חמודות, היא תופעה חמורה ומימדיה גדולים, זו תופעה אכזרית. הנשים מקדישות עצמן לילדיהן ולפינוקו של הבעל, בעוד הוא חי במסגרת של פיתויים גדולים, במחזוריות תלת חודשית מגיעות חיילות צעירות המפתחות רגשות של הערצה והיתרפסות כלפי בעלי דרגה, המפקדים נתפסים כאלילים וזה כר נוח להתפתחות פלירטים ואהבות.

נוצר כאן חוסר איזון משווע. הסיכוי של האשה להתחרות בחיילות הצעירות הוא קטן.

 נכון שיש אהבות גם בין בוסים וצעירות בשוק האזרחי. אך בצבא זה חמור יותר, כי למפקד בצבא יש סמכיות רחבות יותר משל הבוס האזרח. חיילות רבות מוכנות לעשות הרבה למען המפקד  כדי להשתחרר מעבודות ניקיון ותורנות, המפקד אחראי על חופש הפרט של החיילת, מתי תקום, מה תילבש, מתי תחזור לבסיס.

לכן, לדעתי יש צורך דחוף לקבוע בצה"ל נורמות נוקשות ולאסור על מפקדים להתרועע עם חיילות צעירות במסגרת הצבאית.

לדעתי צריך לנקוט בפעולות הסברה בין החיילות הצעירות ולהסביר להן את האסונות המישפחתיים הכבדים שהן מעוללות בגלל קלות דעתן, צריך להסביר לחיילות שאין צורך להתחנף למפקד ולא להיתמסר, לעיתים אני מסכים בלית ברי רה  ללובי הדתי הטוען כי החיילות בצה"ל גורמות לבעיות מוסריות. זה כמעט נכון , כמובן שלא הייתי ממליץ לוותר על החיילות, אלא לנסות לצמצם עד למינימום את הפגיעה שהן פוגעות בנשים מתבגרות, המשלימות מחיר משפחתי כבד.

 

                                                                     "לאשה "  6.1.86 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בעיה עדינה

מאז קום המדינה לא ידענו כל כך הרבה ידיעות על אודות ביצוע אונס בחיילות המשרתות בצה"ל ע"י מפקדיהן הישירים, והדבר אומר דרשוני, זכורות עדיין טענותיהם של הורים רבים,שסירבו להתיר לבנותיהם להתגייס לצה"ל, בטענה שאין עושים טובה לבת ששולחים אותה לחברה כה בלתי מתאימה לה,לפחות מהבחינה המוסרית, על כל זה ענינו להם, כי צה"ל הוא אחד המוסדות הטהורים והנישגבים, ודווקא מהבחינה שעליה דיברו ההורים ההם, ושהעלאת עצם הספק בכך היא עלבון לבנותינו ולצה"ל.

ומה נגיד עכשיו על כל הקומפלקס הזה עכשיו?  האמנם צדקו ההורים ההם שלא היו אופטימיסטים כמונו? אונס הוא בכלל פשע כבד, אפילו בחברה האזרחית. יש המשווים אותו לרצח, וייתכן שאין הם מגזימים בכך. על כל פנים מותר לאנשים בעלי מוצא משפחתי מסורתי מיוחד לחשוב ככה, והרי פשע זה כבד שבעתיים כאשר הוא מתבצע ע"י עבריינים במדים המשחירים בהתנהגותם את פני הצבא שלנו כולו. עבורם יש צרות ענישה חמורות יותר, ויש להנהיג אותן, ומיד, לגבי סוג זה של פשיעה.

 

ד"ר רוזנבלום  -  יום חמישי, י"ג בשבט תשמ"ו  -  23.1.1986  / ידיעיות אחרונות עמ' 2

 

 

 

חיילות, טרמפים,  הגנה עצמית וכל השאר

מה למדת בצבא היום, ילדה יפה שלי ??

 היא היגיעה לבסיס הקליטה והמיון, קיבלה מספר, למחרת התקשרה אל ההורים המודאגים ובקול מלא מתחים, בפה עם שאריות ואפל מצופה הרגיעה אותם בעצבנות עדינה ושקטה,

זה בסדר אמא, יש לי הכל, אין מה לחשוש - הוסיפה לאבא.

בבסיס הטירונות למדה שיטות חסויות להדיפת אנסים ובמקום דגש על נשק הדגישו באזני הבנות את טעם עדיפות מערכת התירגולים החדשה שהיכניסה לשגרת האימונים פקודת קבע שיצאה מלישכתה החדשה של "ראש מדור אנסים פוטנציאליים".

האויבים התחלפו . והיום זה לא מה שהיה פעם - אמרה המ"כית הרועמת לכיתת הטירונות , היום כל הארץ היא חזית והסכנות אורבות בכל מקום. אפילו בשק"ם, אפילו באמבטיה שלא לדבר על הטרמפיאדות שבשולי דרכים.

חינכו אותה על אידיאות יפות ונקיות, היא למדה להגדיר צמחים.יש לה חוש מיוחד להבחנה בין טעמיהם הכמעט זהים של תבלינים שונים, עשבי מרפא, פטריות, עלים,היא הסתגלה אל הליכלוך השקט של החיים - אבק, כתמי עישון, סופות חול.

היא לא העלתה על דעתה שבתחילת השירות הצבאי שלה תיאלץ להיתמודד לא רק עם קשיי האימונים והמשטר המרובע, אלא גם עם שורה שלמה של סכרים נסדקים, חומות מגן קורסות , בטחונות רופפים.

חיילת קטנה עם שיער בצבע לילה, עיני שקד, גוף רך וקול שיש בו שתי אוקטבות של לחישות, בוגרת מגמה ספרותית בבית ספר תל אביבי שקוראים לו "יוקרתי" בשעות הפנאי היא ממשיכה לנגן על פסנתר עתיק, מרככת את הנפש, מעדנת את החושים,מחדדת רגישות שקהתה.

בעוד שנתיים היא תשתחרר מהצבא אשה מושחזת ולא תמימה שיודעת לרסס פנים של גבר בגאז מערפל ומדמיע, היא תלך ברחוב ותהיה דרוכה כמו מה שעמוס עוז מתאר בביטוי "גאנגסטר בליל סכינים". היא תתחתן, תוליד ילדים, אולי תעשה תואר במשפטים, אולי בגיאוגרפיה.

מה שהשנתיים האלה יעניקו לה יהיה בעיקר שיטות שונות להגדרה עצמית. נזקים רגשיים שאי אפשר למדוד בשום מד רגישות ובשום כלי כיול, ושורה אחת שהיא לקח. מסקנה, מוסר השכל, תמצית השירות ואולי גם בשירתו: הקם לאונסך השכימי לרססו.

חיילת קטנה עם שיער בצבע לילה, עיני שקד, גוף רך וקול שיש בו שתי אוקטבות של לחישות . היא אוהבת את המדינה עם דמעות שמחלחלות את ליבה.

בעוד שנתיים היא תדע בעבור מה ממשיכות עדיין הבנות לשרת בצבא, היא גם תדע לרסס אנסים פוטנציאליים.

                                                            

                                                                    אברהם שרון.  מעריב קריאת ביניים י"ב שבט תשד"מ

 

 

 

 

 

 

 

הכבוד האבוד של החיילת  /  ציפה לוז

גם מי שהוא לא  "אמא של חיילת" מוצא עצמו די היסטרי. במשרדים, בבסיסים הסגורים - לא רק על הכבישים - הן בכוננות. אונס ממשי אולי מתרחש לעיתים נדירות, אך חשיפה להטרדה מינית היא, כנראה, כל כך נורמטיבית, שרוב החיילות שלנו אפילו לא מספרות עליה,

מיפגש עם מספר בנות קיבוצים בצה"ל מידגם לא מייצג, אך כנראה גם לא מקרי מאשר:  יש בעיה.

מכתב בהול ונרגש של מזכיר אחד הקיבוצים, תבע מאיתנו להדליק את כל הנורות האדומות, " אנו רואים בשירות הבנות בצה"ל ערך חשוב, להן ולמדינה",  נאמר בו "אך יש בי ספיקות חמורים במידת הרצינות של האחראים לנושא. אני ניתקל במקרים רבים מדי של ביזבוז כשריהן של הבנות בעבודה במסגרת הצהלית , בנות רבות מדי חשות, שהפכו לאובייקטים מיניים הנתונים להטרדות - ובשבילן הופך השירות הצבאי לסיוט, כל מי שיחפש בסביבתו הקרובה ימצא סיפורים כאלה. ומי שחושב שאלו מקרים יוצאים מן הכלל - משלה את עצמו",

אכן, נשמע חמור, ולמרבה הצער, גם די שיגרתי, אי אפשר להרחיב את גבולות החממה הקיבוצית ולכלול בה גם את בסיסי צה"ל,אבל דומה שהמיפגש של בת הקיבוץ עם הצבא הוא, בכמה תחומים, מהמם במיוחד.

 בעיתונות מופיעות כתבות המתארות בנות חיל המדריכות בנים במקצועות שדה, עולות בסולם  הדרגות בתפקיד אחראי, את מיטב משאבינו אנחנו משקיעים בחינוך בני ובנות המשק, לערך העבודה ושוויון האדם.

מה באמת קורה לבנות בתקופה המיוחלת של השירות, איזו תמונת -  עולם הן פוגשות, וכיצד הן מודעות ונעזרות במערכת שאמורה להגן עליהן ועל האינטרס העדין של שירות בנים ובנות ביחד, בצבא היחיד בעולם הרואה בשירות מעורב כזה -  אידיאל וצורך.

שאלנו מספר בנות קיבוצים שאלות מעל ומתחת החגורה.

 

מרכזנית

נפגשתי עם חיילת וחברתה לצורך כתיבת רשימה זו.

בעקבות בקשתן לשרת קרוב לקיבוציהן, ועקב המגמה בצה"ל להעלות את רמת המרכזיות. זו עבודתן, "מרכזנית" בצה"ל , זה שם גנאי. סגנון הדיבור בטלפון הוא ממש משפיל, בתורנויות לילה מתקשרים בחורים,לוחשים גסויות, מתארים בפרטי פרטים אירועים.

 "אני לא יכולה לנתק כי זה במיבצעית -  לפעמים אני מתחננת שיפסיקו, שיתנו לי לישון, עד בכי ", בבסיס -   המרכזיות הן            של כולם, זה הכינוי שלנו, חיילים נכנסים, מעירים הערות על צורת הבנות, אומרים - שמענו שאתן              הרס"ר עובר בין הבנות ומפזר רמזים ברורים על ההטבות שהוא יכול לארגן למי הקדמת רגילה, גימלים, שיחרור מתורנויות, המשקית שלנו, למשל, נמצאת בתפקיד שלה בלי קורס, הוא העלה אותה בדרגה, וכולם יודעים איך, קצין הקשר הועף מהצבא, כי סוף סוף מישהי מצאה עוז להיתלונן על הניצול המיני שעשה בפקידות שלו, ועוד היתה לו חוצפה להתראיין ב"לאשה" על מעלליו ..... גם הרופא של הבסיס מחכה למשפט.

אחרי מקרים  רבים של ליטוף והפשטות, הוגשה נגדו קבילה ע"י בת, שהתעוררה בחדר חולים ומצאה אותו ,

 "אוטובוס הביתה יש פעם בשעתיים ", אומרת אחת " אני עומדת בחשיכה היורדת, רואה את זרם המכוניות הנוסעות לעזה ופוחדת, הנה תיכף מישהו יירה בי צרור מהחלון, או יסטה וידרוס, ואולי יעצרו ויכניסו אותי בכוח לאוטו, שתינו הגשנו בקשה להעברה מכאן ובינתיים מחכות "

 

קצינה בכירה

עברה קורסים שונים, שרתה בקריה בתפקיד חשוב וסיימה את שירותה מרוצה מאוד. 

 "עבור בנות הצבא הוא מסגרת פתוחה, הפקרותית, שקשה מאוד להתמודד איתה, פתאום נפתח לפני הילדות הטובות עולם חדש, בסיס סגור, תורנות לילה, הנשיות ככלי קידום, המשיכה שבבעל הדרגה.

האישיות של הבת , המיטען והחינוך קובעים איפה תציב את הגבולות שלה - קרוב, רחוק או רחוק מידי, "דווקא בנות משק מסתחררות פחות"

אומרת הקצינה (מיל) , "שכן התבגרו בהווי של חדר בנעורים, גרעין, מתנדבים, לבנות עיר זה חדש. ואז, כבר בימי הגיוס הראשונים, רואים את הבנות מקצרות חצאית, מצירות את הירכית, מוסיפות גומי שיבליט את המותן.

הטרדות מיניות, מכל הסוגים, קורות המון בצבא, בבסיסים סגורים ידוע שהתופעה חמורה מאוד. מעט מאוד תלונות מגיעות לקצינות הח"ן. בתוקף עבודתי הגיעו גם אלינו מספר מקרים, אני יכולה לומר שתמיד היתה יד לבחורה בעסק. דוגמה? טוב. פקידה נשארה עם הרס"ר לעבודת לילה, כשסיימו הציע לה שיתחממו בריצה סביב הבסיס, אחרי הריצה התקלחה כמה דקות אחר כך  הוא נכנס לחדרה, ולטענתה, תקף אותה,

במקרה האישי שלי נמצאתי עם אוכלוסיה מובחרת, שם גם למדתי גרפיקה, בהמתנה לקורסים.

והיו שריקות אחרינו אולי ברמה יותר גבוהה.... החשוב הוא , רצונה של החיילת לשירות משמעותי, יש מחזור עם המון קורסים מעניינים ויש מחזור שמפנה רק לפקידות, . אפשר להיות ראש קטן, לבכות כל היום_ וכך לסבול עוד יותר, ואפשר להיות ראש גדול ולקחת אחריות, ואז אף אחת לא נשארת רק פקידה, כך הגעתי לקורסים שעשיתי, ביחד עם הבנים. הקצינים שהדריכו אותנו - בעלי דרגות גבוהות, יצרו לחץ מיני קשה על הבנות, וקטפו פירות, היו רמזים על העלאה בציונים ואפילו על הדחות.

בשיחת הסיכום אמר לי הקצין: הציון הזה הוא בגלל           שלך.  הייתי במצב טוב עוד יותר - אילו נתתי. כשקיבלתי קצונה פגשתי אותו ואמרתי לו : עכשיו אנחנו שווים ואני יכולה לומר לך - אתה לא ראוי לשרת בצה"ל,

 

פקידה

הדוברת היא בחורה מוכשרת ויפה, החליפה תפקידים תוך כדי השירות  בנתיב   מפרך של בקשות העברה,

הצבא מספרית ועובדתית, הוא חברה גברית, היא אומרת. " ההתנהגות והצורך להוכיח הם כמו בכל סביבה גברית, אם זה מגרשי הכדורגל, או הפאבים, תוסיפי לזה את היציאה למילואים. שמחזירה את הגבר הישראלי פעמיים בשנה מחייו המקריחים בהווה לימי נעוריו, ואת נורמות ההתנהגות שלו, ותקבלי אוירה צבאית שמהווה מאיץ לכל מה שהיה אולי בגדר דיבורים והזיות מחוץ למסגרת הצהלית, הבנות המתגייסות אתמול לא נולדו שלשום, ואת הגלולה פגשו בוודאי עוד לפני הצבא.

מתי מתעוררת בעיה אמיתית ? במצב של מפקד זכר, פקידה - נקבה, שהבת המתגייסת רואה בו את הכוח, את האוטוריטה - הרבה יותר משיש לו באמת. מרגע זה הרבה תלוי באמות המידה המוסריות שלו,

  

אספר לך שני מקרים,

קצינה אחת היתה נכנסת לפעמים למשרד שלנו, רל"שית (ראש לישכה) של תא"ל. בחורה חטובה, שופעת מיניות, נהינת מזה ודי פרובוקטיבית. עם הבוס שלה היתה ביחסים חבריים. יום אחד נטפל אליה אחד הרמ"דים ולא נרגע עד ששלח ידיים, בצר לה פנתה אל מפקדה, שאמר לה כמה חמור המעשה בעיניו הוא טיפל מיד בענין, אחרי יומיים מצאה, במקרה, פתק מהמפקד לרמ"ד "תוריד את הידיים שלך. הסחורה שלי". כשניגשה עם הפתק , המומה, למפקד - החל זה להרגיע אותה ע"י ליטוף.

במצב הזה היגעה  אלי להתיעצות. היא ממש היתה במילכוד. אם תתלונן, הוא חייב לנסות להוכיח שלא קרה דבר.במקרה כזה יביא כעדים את כל הקצינים שתלויים בו לקידומם, והללו יעשו לה רצח אופי   מארחת בנים, התיסכול שבמילכוד הזה גר ם לי להסתובב ממורמרת שבוע.בלית ברירה היא פעלה לעבור משרד. ואחריה באה אחרת שלש נקודות.

 

המקרה השני קרה לי. בגלל שהייתי קשוחה - הפחתי מושג להצלחה. קראו לי "בונקר"  "רב בריח" אל"מ חדש שהגיע לבסיס, עבד עימי מעט, ואני, אם את מכירה אותי, תמיד ידידותית ומחייכת. אחרי חודש התחילו קצינים גבוהים לבוא ולהזהיר אותי שהוא מספר עלי ועליו סיפורים מפורטים. משפילים, הייתי כבולה. בגלל נורמות של חינוך לא רציתי להשפיל את עצמי עוד יותר. הפכתי קרירה אליו ובהדרגה זה פסק, כשפניתי בבקשת העברה - החלו סנקציות של תורנויות עד מאוחר וריתוקים לבסיס. יום אחד נכנע ואמר: דעי לך שזוהי פעם ראשונה שאני מוותר על דבר ששייך לי ...

אבל אלו מקרים פרטיים , שרק אם הם ניתכים בכמות על בת בצבא - מצבה נעשה גרוע, הדבר החמור באמת היא אווירת הפריצות הגלויה בה נתקלות הבנות העובדות בשירות  הקצינים הגבוהים. לא זו בלבד שהן שומעות ויודעות על מספר הפילגשים שיש לכל אחד (האמינו לי , כמעט לכל אחד) אלא שעליהן לקחת  חלק במסכת השקרים, לטלפן לאישה החוקים ולומר שהגבר ברמת הגולן. ובפנים בא לצעוק לה את האמת, קצינים מחזיקים ביחד דירות חשק, והחיילת עושה את התיאומים,...

דבר אחרון שאני רוצה לדבר עליו הוא  הפחד בדרכים, תחנת האוטובוס מרוחקת חצי ק"מ מהבסיס , בהליכה על כביש פתוח, הכל יכול לקרות לך, באיזור  שלנו כבר קרה שסוטים חיכו לבנות בצומת לקיבוץ שלהן - והתנפלו, אסור שליווי אל תחנה. וצומת יהיו ענין של  רצון טוב, זה חייב להיות מסודר, ע"י המשק וע"י הצבא. המשטרה הצבאית גיבורה במיבצעי "מלביש" אבל אף פעם - לא היו לי לעזר כאשר הצטרכתי להם. מדוע שלא יצאו יום יום בחמש, לצמתים ויעזרו בהסעות  הביתה ובהגנה? שחיילים ידעו זה לא איום בתלונה על לבוש -  אלא משהו למענם. כשאני רואה ניידת שלהם -  אני בורחת בפחד, כמו ממונית ערבית. במקום לשמוח שמישהו בא לעזור, להגן".

 

קצינת ח "ן

שרתה זמן ממושך, היתה בין קובעי מדיניות בדרגים גבוהים, מעידה ששרתה בתוך ה"שמנת".

"כשמשרתים זמן רב, פוגשים מקרים רבים, חברה קצינה שנכנסה לראיון בבסיס ברמת הגולן ונאנסה , בנות שביצעו נפקדות כי מפקדים מררו את חייהן, או לחילופין, נענו ללחץ מיני כדי להיחלץ ממתח של איום ואומללות. אך זו לא תופעה כלל צהלית ולא כל אחד.

העזרה שניתנה גם לגבי שירות משמעותי של בנות מעונינות (קורסים שונים),גם במצבים רגישים של הריון והפלה. יש צרור חוקי מטכ"ל שעונים על הכל, בעיקר על כבוד האדם.  

ההלם האישי שלי קרה בישיבה בדרגים הגבוהים, שדנה ברמת החומר האנושי והלימודי בקורסי הקצינות. נחרדתי מהשוביניזם הגלוי שהובע שם.

נו, אמרו האלופים, אמנם נשים בצבא, אבל לא להגזים. אז שלא יבינו הרבה, שלא יתנו דוגמה אישית. מה החשיבות? נשים ממילא רק ממלאות טפסים ועושות קפה... התשובה שלנו היא ברמה אישית גבוהה, בנוקשות מול המערכת הגברית, בדוגמה אישית מאוד רצינית. עוד מילה על הזוועה שקרתה לחיילת שנורתה ונאנסה בטרמפ. הצבא מצייד את הבנות שנוסעות הרבה - במיכל גאז. אני עצמי נסעתי עם נשק. בנות משק רבות מקבלות הדרכה בקרב מגע או מיכל גאז מהקיבוץ. בכל מקרה אסור ואסור לעלות על טרמפים. אני לא מקבלת את זה שאין כסף לאוטובוס. ביום שישי אחד עליתי על אוטובוס בעיר רחוקה ואמרתי לנהג שאין לי כסף. מי מוכן לשלם לחיילת - שאל הנהג, יותר מאחד קמו לשלם. בסוף הנסיעה שאלתי את הנוסע האדיב אם יבוא עמי לכספומט ואחזיר לו את כספו. מה פתאום - אמר - זה כבוד לשלם לחיילת !"

ולהיות חיילת  _ זה כבוד!!

 

   "יחד" בטאון התנועה הקיבוצית. ספטמבר 1985  המאמר מצונזר מטעמי צניעות......

 

 

 

 

 

 

 

כתבה שהופיעה בבטאון התנועה הקיבוצית המאוחדת, פרי עטה של חברת הקיבוץ גבים - עוררה סערה בישראל, למרות שאמצעי התקשורת ניסו להשתיקה ולהעלימה-  הכתבה מפרטת מקרים רבים וחמורים של ניצול החיילות בידי קצינים בכירים למטרות בלתי מוסריות...

 

....עד כאן המאמר ב"יחד" , העתונות הישראלית ניסתה להתעלם ממנו, רק העתונות הדתית ( "ערב שבת"  ובעקבותיו "שערים" ו"המודיע" ) הזכירה אותה , בחצי פה, תוך הבאת חצאי ציטוטים.

ב"יחד" עצמו פורסמו, בגליון הבא, שתי תגובות .החת, בחתימת "חיילות בנות ממעגן מיכאל" והאחרת בחתימת  " המדור לשיוויון המינים"  ( מעין פמיניסטיות בקיבוצים )  בחתימת אופיר, דיאן ברמן והדסה ולנסי. התגובה הראשונה מוחה על               "הצגת תמונה לא שלמה אפילו מסולפת".  ושואלת מה היתה מטרת הכתבה, (האם)

ליצור היסטריה אצל האמהות וחששות ופחדים אצל בנות שטרם התגייסו?

התגובה השניה מברכת על האומץ לפרסם את הכתבה וקובעת, כי בקיבוצים רבים אומרים "זה נכון ! זה ידוע ! זה לא הכל - האמת קשה עוד יותר !" האם בשביל זה אנו מגדלים בנות ? הטובים לטייס והטובות לטייסים ? - שואלות החותמות על התגובה . בהמשך הן מתייחסות לנאמר בכתבה על הפילגשים שיש לקצינים הבכירים ושואלות : האם זה נכון ? אם זו אמת - האם הקצינים הבכירים "שלנו" גם כן כאלה ?חברי הקיבוצים, המ"מפאים. המג"דים שלנו?,

המעיין הוא, כי אחד העיתונים הנפוצים בישראל פירסם בהבלטה את תגובת "בנות מעגן מיכאל " לכתבה ב"יחד", אך נמנע מלפרסם את התגובה השניה, החיובית, שפורסמה באותו גיליון. בסמוך. העיתונות הישראלית, כאמור, התעלמה מהנושא כליל , לא נעים, כאשר אומרים דברים כה חמורים על ההפקרות השוררת בצה"ל בתחום רגיש זה - ולא דתיים אומרים זאת, אלא קיבוצניקים שאינם אמונים על הצניעות הנהוגה ב"בית יעקב".

 

                                                                  "ישראל שלנו"  1.11.85

 

 

 

 

 

רופאה במצב הח"ן

רופאת הנשים ד"ר אסנת וקסלר בת ה 45 ענדה עד השבוע שעבר דרגות סגן - אלוף, בתפקידה הצבאי שימשה כרופאת ח"ן ראשית.

מה אומרת הרופאה על טענות החוגים הדתיים ??

חוגים דתיים מאשימים מדי פעם את צה"ל בפריצות. טוענים כי צה"ל משחית את החיילות על ידי חלוקת חינם של גלולות לכל דורשת.

מה זה?? מי שלוקחת גלולה היא פרוצה ? לקיחת הגלולה רק מעידה על בגרות ואחריות. מכל מקום, זו אגדה. צה"ל לא מנפיק גלולות למניעת הריון. צה"ל גם לא היה מרשה לעצמו את ההוצאה הזו. אין כיום חיילת המעונינת בגלולות, שאינה יכולה להרשות לעצמה את ההוצאה ממשכורתה הצבאית. היא יכולה לוותר על העישון. כמובן שאם תגיע אלי חיילת ותטען, שאין לה כסף והיא זקוקה לגלולות , אני אתן לה גלולות מהדוגמאות שאני מקבלת, אבל אין חלוקה ממוסדת.

 

                                  "לאשה"

   

 

אם תרצו אין זו אגדה

הבשורה הראשונה של קצינת ח"ן ראשית

צה"ל: יתכן שחיילות יקבלו בחינם גלולות נגד הריון

בצה"ל דנים בימים אלה, בהנפקת גלולות למניעת הריון לחיילות - בחינם.

לפי שעה, הנוהל הוא כי כל חיילת רשאית להיבדק על ידי רופאת נשים ולקבל מירשם לרכישת גלולות בבית מרקחת פרטי תמורת שבעה ש,ח  למנה חודשית. זה עדיין זול יותר מתופעות של הריון שרוצים להפסיק, אמרה תת אלוף חדוה אלמוג, קצינת ח"ן ראשית, בפגישה ראשונה עם התיקשורת, מאז מינויה לפני ששה שבועות.

 

מאת תהילה עופר

מעריב 15.11.87

 

 

 

 

 

מוסף הארץ כסלו תשמ"ח דצמבר 1987   אלמלא ההתפכחות, הדרגתית ומאוחרת, ספק אם איריס מרקוביץ (45) היתה מגיעה, לפני שלוש שנים, אל התנועה הפמיניסטית. מרקוביץ גדלה בחיפה. עד לצבא היתה בטוחה שהעולם פתוח בפניה. הצבא היה שלב ההלם. "תפקידי כחיילת היה להיות נחמדה. כנראה שלא הייתי די נחמדה. רס"ר הבסיס הציע לי להתייחד אתו. כשסירבתי ריתק אותי ללא משפט. אני פחדתי לפתוח את הנושא. פחדתי שיגידו שאין עשן בלי אש. במקום להילחם ברחתי מהמחנה. כשחזרתי הכניס אותי הרס"ר לכלא. עד היום אני לא סולחת לו ולצבא".

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

יחס משפיל לחיילות...      המקרה שפורסם לאחרונה בעיתונות על סגן אלוף, אשר לחץ על חיילות  ..............  הינו קצה קרחון מהמתרחש בצה"ל. מניסיוני האישי כחיילת, ומשיחה עם מיספר רב של חיילות, ברצוני להתריע על המצב הבלתי נסבל. שבו נתונות החיילות. הדבר מתבטא בלחצים בלתי נלאים מצד הקצינים הממונים עליהן לזכות.................  אין דבר יותר שפל, לדעתי מאשר לנצל את סמכויות הדרגה לצורך הפעלת לחץ על חיילות ..... ..... היגיע הזמן לחשוף תופעה זו ולפעול נגדה במלוא המרץ.                                                 עירית לב /  ירושלים.                 "על המשמר"  15.11.79

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

להן מותר ...

 

"כוכבות מספרות על "שירותן" הצבאי.

האם גם אותן דוחה החברה כמשתמטות??

 

 

 

כחיילת הייתי בקריה. הגשתי תה לארבעה מפקדים מבוגרים, ומילאתי דוחות משעממים, חשתי מצוקה. אכלתי חצי אשכולית ביום. ירדתי עשרה קילו"

 

ילדה גדולה

סרט ראשון של ירון גרוניך, קשר בין שתי נערות, מהשבוע במוזיאון ת"א  *  "הדמויות לא מצוצות מהבוהן, הן מהעבר שלי"

 

בצבא שירתה תקופה קצרה, הייתי בקריה. הגשתי תה לארבעה מפקדים מבוגרים, ומילאתי דוחות משעממים.חשתי מצוקה אכלתי חצי אשכולית ביום. ירדתי עשרה קילו. ואז גיליתי שיש לי כוח ,ואני בעצם בן אדם מאוד חזק.     

 "לא רציתי לשרת יותר, כיוון שהייתי אפס לגביהם. אף אחד לא שאל אותי מה אני שווה, או מה אני יכולה לתרום. החלטתי שאני עוזבת. לראשונה בחיי, היה לי הכוח לומר ,לא, למימסד, למסגרת".

היא שוחררה בשל חוסר התאמה. ההורים חששו מה יגידו השכנים "ההורים שנאו את האקט, אבל הבינו אותי. אהבתם אלי גברה על אהבתם לשכנים".

                                                              

                                                                                     ידיעות אחרונות 11.12.87

 

 

 

 

הרגליים והראש

סיפורה של ספרית צמרת:

בפנימיה למדה עם הבנים במגמה לספורט, דווקא מוכשרת עם נתונים טובים ברגליים הארוכות שמשתלחות חופשי מתוך מכנסונים מבריקים.

 

מסקרן לדעת מה תרמה עם נתונים אלה לצבא.

אבל בראש שלה החלטה נחושה. היה תהיה זמרת. להקה צבאית, איש לא הבטיח לה, "אז בשביל צבא לעזוב את הכל ? " חבל, אומרת קקון, והולכת לפתח את הסופרן שלה בקונסבטריון.

                                                                 

                                                             מעריב , 7.10.87

 

היא התחילה בלהקת הליווי של שלום חנוך, המשיכה בלהקתה של ירדנה ארזי והיום היא סולנית להקת הפסגות. זוהי מירי מור (26) שרוצה להתפתח כזמרת רוק, אך בינתיים לא אכפת לה להופיע בחתונות.

מירי מור (26) הסולנית היפיפיה והתמירה של להקת "הפסגות", מרשימה לא רק בקולה החם והחזק, אלא גם בהופעתה. היא ילידת אילת. בת למשפחה בת ששה ילדים. היא השלישית . בגיל 16 התלבטה המשפחה ויצאה לתקופה לנתניה. לקראת לימודיה בשמינית חזרו לאילת, אך מירי לא סיימה את בית הספר התיכון. היא החליטה לחזור לצפון ולחיות עם אחותה בתל אביב. "זו החלטה ששינתה את חיי" , היא אומרת "ההורים לא אמרו דבר ולא התווכחו אתי, כי הבינו שאין טעם".

מירי שרה מגיל צעיר. אחותה היא שדירבנה אותה לגשת לבחינות ללהקת הליווי שהקים אז שלום חנוך, לקראת הופעותיו ב "חתונה לבנה". מירי העזה והתקבלה. היא הופיעה עם שלום חנוך תקופה קצרה, שהיוותה התחלה מצויינת לטירונית כמוה. לצבא לא הלכה, "בגלל המשפחה המסורתית", היא אומרת.

 

 

 

 

 

 

 

הילדה מרחוב פנורמה  /  מאת אביבה מץ 

מי שזוכר את רונית רינת מסגיר את הגיל שלו. היפה של חיפה העובדת. מלכת היופי של ישראל לשנת 1964.סגנית שניה מיס יוניברס. היום נסיכה בבוורלי הילס.

"חזרתי לארץ והתגייסתי לצבא . אבא שלי רצה לסדר לי שרות קרוב לבית. אני לא הסכמתי. רציתי להיות כמו כולם. אבל כשרק הגעתי לטירונות , עם משקפי שמש ענקיים כדי שלא יכירו אותי, הבנתי שנפלתי. מיד כשגילו מי אני, החליטו להראות לי מה זה צבא אמיתי. אמרו לי ששולחים אותי לקורס של שלושה חדשים בנח"ל. צלצלתי הביתה , התחננתי בטלפון לאבא שיעזור לי, אבל הוא אמר שכבר מאוחר מדי., ויש רק פתרון אחד. הוא גם אמר שגק שלח לי כרטיס טיסה ללוס אנגלס, והדרך היחידה להחלץ מהקורס היא להגיד שאני מתחתנת ושלא כדאי להם להשקיע בי. לא היתה לי ברירה. זה מה שעשיתי.

 

קריאת ביניים                                     

פנינת הצביעות והצניעות של " על המשמר "

מאת סופרת  "ערב שבת "

"על המשמר" בטאון השמאל הישראלי הופך פלוראליסטי. ביום אחד הוא תוקף פרסומה של חוברת לבנות נגד גיוסן לצה"ל ומגדיר אותה כ "הסתה " ויום למחרת הוא מפרסם "פנינה על פנינה", פנינה רוזנבלום כמובן המצהירה קבל עם ועולם בשיחה לשכנתה, סופרת "על המשמר" חיה יוסף כי "הצבא לא היה בשבילי ומהר הפכתי עולמות שישחררו אותי ", אכן גישה של פנינת צביעות על צניעות.

הצהרתה של פ"ר, לא זוכה ב"על המשמר" לשום פרשנות. זו לא "הסתה" וזאת   לא " התחמקות" לפ"ר מותר. להיפך זו הצהרה יפה ששווה התייחסות בבטאון השמאל המבין שצה"ל לא היה בשביל הגברת הצנועה והנכבדה. אך הוא כנראה כן בשביל אלפי בוגרות בתי הספר הדתיים.

איפה אתה רוביק רוזנטל? כבר  בהתחלה  " פאשלה " שכזאת שעמוד אחד בעתונך סותר את השני ? 

   

              ערב שבת  /   ה' אדר תשמ"ז 6.3.87

 

 

 

 

אחרי ארבעה חודשי שירות בצה"ל, החליטה הדוגמנית רונית ויגלר , כי לבישת המדים והציות לפקודות אינם בשבילה * הפתרון :נישואים על הנייר לחבר מילדות, המתגורר עתה באוסטרליה * "לכל הדוגמניות שהתגייסו איפשרו לעסוק בדוגמנות אחרי שעות העבודה בבסיס, ורק עלי התלבשו. החלטתי להתחתן,כמוצא יחיד מהמסגרת שחנקה אותי"

רונית ריגלר, דוגמנית, חמש שנים וחצי במקצוע ורק בת 18 וחצי. מודל לחיקוי של הרבה ילדות השואפות בגיל 13 ,14, לעשות קריירה כמותה. בת 13 החלה בדוגמנות , אחרי כיתה י עזבה את בית הספר ובית ההורים והפכה להיות עצמאית עם תואר עוסק מורשה.

בת 18 חזרה לבית ההורים, וכעבור זמן קצר התגייסה לצבא אחרי ארבעה חודשים נישאה והשתחררה מהצבא. ישר מהרבנות יצאה לבלות בפאב עם הבעל גוני ומספר חברים, ומשם חזרה לחדר שלה בבית הוריה, גוני , לעומת זאת הלך לישון בביתו,

היום חודשיים ,אחרי החופה הוא נמצא באוסטרליה, שם מתגוררת אמו ושם הוא מנהל עסק פרטי לציוד גלישה, ואילו היא עומדת לנסוע לעבודה במיאמי. נישואים שכאלה.

מכל הפרקים בחייה זהו הפרק היחידי שלא נוח לה איתו, אם להתבטא בלשון המעטה. "לא מתגאה במה שעשיתי ",  אומרת רונית. גוני הוא החבר הכי הכי שלי מאז שהיינו קטנים, ותמיד נהיה חברים בלב ובנפש, אבל נישואים זה עם זו לא היו מעולם בתכנית.

אני לא מסוגלת לעטוף את הקטע הזה בסיפורים על נישואי אהבה וכוונות לחיות ביחד כזוג רגיל. לצערי נאלצתי לעשות את הצעד הזה כדי לצאת ממצוקה קשה שנקלעתי אליה בשירותי הצבאי. אילו רציתי להשתמט מהצבא לפני הגיוס, הייתי מוצאת בקלות את הדרך לא לשרת . ולא רציתי  להשתמט. כל מי שמכיר אותי יכול להעיד כמה היה לי חשוב לעשות את הפרק הזה של הצבא חונכתי על הערכים האלה. רציתי לתרום כמו כולם , ולא חלמתי שיתנכלו לי דווקא בגלל הרקע שלי.

לכל הדוגמניות שהתגייסו לצבא איפשרו לעבוד בדוגמנות אחרי שעות העבודה הרגילות בבסיס, דנה וקסלר, ענת כרם, פזית כהן - כולן כולן עבדו במקביל לשירות. רק עלי התלבשו. נפלתי על בוס כזה. שלחו אותי לבסיס תובלה מרוחק מהבית. לא התלוננתי. חשבתי שאעשה מאמץ ואצליח להסתדר. אבל ההתיחסות אלי היתה בנוסח את יכולה לשכוח מהדוגמנות ואנחנו כבר נעמיד אותך במקומך. זו היתה האווירה סביבי מהרגע הראשון בבסיס.

כשהגעתי לבסיס היו הקירות בחדרים מעוטרים בתמונות דוגמנות שלי  שהחיילים גזרו מהעיתונים. תיכף ניתנה הוראה להסיר אותן, ועוד באותו יום הוסבר לי שאין לי מה לחלום בכלל על תצוגות כל עוד אני שם.

הביתה נתנו לי לצאת אחת לשבועיים. המון תורנויות. הייתי פקידה כתבנית ומעולם לא לימדו אותי להדפיס. כל הדפסה לקחה לי שעות. נאלצתי, תמיד, להישאר אחרונה במשרד, לסיים את ערימות החומר שהכינו לי להדפסה.

"ארבעה חודשים לא נשברתי. לא השתמטתי. אני לא ילדה מפונקת. כספורטאית התנדבתי בכיף לייצג את הבסיס בימי ספורט והבאתי להם כבוד, גביעים , מדליות, אבל היחס אלי, לא השתנה. הרגשתי שמנסים להשפיל אותי . הגעתי למצב שכל לילה הייתי הולכת לישון עם בכי וקמה כל בוקר עם מחנק בגרון. לא היה לי עם מי לדבר. במצב שנוצר לא יכולתי יותר לתרום לצבא. כך היגעתי להחלטה להתחתן, כמוצא יחידי מהמסגרת הזאת שחנקה אותי. לא הייתי רוצה לשמש דוגמה בנושא הזה לבנות אחרות. אבל אם בחורה כמוני, שבאה לצבא מתוך כוונה לתרום משהו מכישוריה, ויכולתי לתרום כמדריכת ספורט למשל, מוצאת את עצמה מחוץ למסגרת בנסיבות כאלה _ זה צריך לשמש חומר למחשבה לכמה אנשים "...

 

                                                 "לאשה גליון מספר 2124 28.12.87

 

פה מפיק מרגליות

מרגלית צנעני

זמרת ותיקה

שהתפרסמה באחרונה הודות

לתוכנית טלוויזיה בהשתתפותה

היא שרה מאז שהיא זוכרת את עצמה , כבר בבית הספר נבחרה לתפקידים המיוחדים ובלטה בקולה החזק והערב. היא  סיימה תיכון דתי ומדגישה, כי מהצבא קיבלה פטור, ביחד עם כל בנות מחזורה, מבלי שאי פעם נדרשה להצהיר או להישבע על דתיותה."המשפחה שלי היא משפחה דתית שפויה עד היום, כשאצלינו הדת היא של חייה ותן לחיות". היא מטעימה.

                                      

                  "לאשה " גליון מספר 2100  -   13.7.87

 

אשת הברזל

הפסלת אילנה גור

שפסלי הברזל שלה פרסמו את שמה בעולם כולו

מדוע לא שירתת בצה"ל ?

הייתי בצבא תקופה קצרה והתחתנתי. אלו היו נישואי נפל שנמשכו כמה ימים ולכן אני לא מעוניינת להגיד מי האיש. היום הוא מורה להתעמלות, נשוי ואב לילדים. הנישואין החטופים האלו היו בחופה. לאחר החתונה הכושלת הזו עליתי לירושלים וגרתי עם אחי, שהיה סטודנט לרפואה.

                       

                         " לאשה " גליון מספר 2100   -   13.7.87

 

את כל הנ"ל מעריצה החברה והן זוכות להגיע לצמרת. אך, לך בת דתית הנשמעת לדעת תורה יבוזו כמשתמטת.

האם תתחשבי ב"יושר ו "הגינות " מעין אלה.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מורות חיילות   - 

תרבות תורנית ???

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

תשובת הרב הראשי. הרב אברהם שפירא.

בנושא : גיוס בנות, מורות חיילות ושרות לאומי, 

נעורים:  האם יוכל הרב הראשי לקבוע עמדה חד - משמעית ונחרצת בענין שרות בנות בצבא, מורות חיילות ושרות לאומי ?

הרב הראשי : השאלה נשאלת כאילו לא היתה עד כה תשובה ברורה ... חוק גיוס בנות התבטל למעשה בלחץ כבד של הרבנות הראשית וכלל הרבנים ההגיון העיקרי הפועל מאחורי האיסור הוא., שבת אינה יכולה להיות כפופה להוראות של זרים. כפיפות כזאת יוצרת פגיעה בצניעותה. ועלולה להגיע גם לידי איסורי עריות. משום כך, כל סוג של שרות צבאי שאינו מאפשר הפסקה על פי רצון הבת, הוא אסור על פי הדין וכך גם לגבי מורות חיילות , באשר לשרות לאומי - זו אגודת פרטית שלקחה לעצמה את השם "שרות לאומי " המכוונת בנות מתנדבות מרצונן למקומות שונים,                        ברצונן באות וברצונן פורשות, כמו כל מקום עבודה. זה לא בכלל  אותו איסור,

 אבל רבנים לא רואים זאת בעין יפה לגבי חלק מן הבנות. מצד אחד, יש לקבל בהבנה בנות, המעוניינות להתנדב מרצונן לעשות חסד, אם בכך הן זוכות לסיפוק רב. אך יש בכך בעיה חינוכית. לא כל כך טוב שהבת  תעזוב  את ביתה  וישנם הרבה בתים שעדיף שהבת תישאר לעזור לאימה. במקום לעזור לאמהות אחרות, אבל בכל מקרה, יש צורך בפיקוח אישי עליהן על ידי רבנים ורבניות מחנכות ובהסכמת הורים ומחנכים. בלי הסכמה ובלי פיקוח ודאי שהתקלה בעזיבת הבת את ביתה היא מרובה וגדולה מאוד, ובדרך כלל כל כבודה של בת מלך פנימה. 

                                                                       "נעורים "  ינואר 1986

 

מתוך "וידויה של אם "

כשבתי באה וסיפרה לי שהיא הולכת להיות מורה חיילת במסגרת המחלקה לתרבות תורנית במשרד החינוך - שמחתי, כחברת תיכון דתי, שחיפשה אתגר לאומי - היה זה אך טבעי שתצא לשרות כה חשוב: חנוך והוראה בישובי פיתוח. הבנתי גם שאין זה "צבא רגיל", כלומר : לא מסלול השרות המקובל. שהרי אם זו " מחלקה  לתרבות תורנית "  -   כך בוואדי שלא יהיו כפופים לרשות הצבאית, כשיש החולקים בקרב אישי התורה של הדור אם מותר בכלל לבת לשרת בצבא.

שמחתי - כי עבורי, כניצולת שואה, ההוראה והחינוך הם ביטוי לאהבת ארץ ישראל, וגילום הערכים עליהם חינכנו את ילדינו בבית, ואז - בא ההלם, לפתע ראיתי את ביתי עושה טירונות רגילה, כמו כל בת שמתגייסת, ולא  במסגרת נפרדת. הווה אומר: בחברה של בנות אמנם, אך שלא תמיד  רמתה גבוהה, שחובה עליה ללבוש מכנסיים כחלק משיגרת האימונים, לאחוז בכלי נשק -  ובלא כל איפיון דתי של פרק ראשון זה של השרות. היו בנות דתיות ש "התקלקלו" כבר בשלב הראשון הזה של הטירונות , כתוצאה מהאווירה הלא דתית ששררה שם.

אחרי פרק הטירונות ביקשתי  מהמופקדים על יחידת המורות חיילות שיציבו אותה קרוב לביתף כדי שתוכל ללון בבית. הזכרתי כבר את העובדה שאני ניצולת שואה, בעלי - לרגל עיסוקו - נעדר מספר ימים בחודש, הילדים האחרים שלי כבר עזבו את "הקן" - ביקשתי איפה שהבת תוכל למלא את הבדידות. לא היסכמו לשמוע לי. היא שירתה בישוב שלא היה רחוק כל כך אבל לא לנה בבית. ביקשתי שוב ושוב אך נעניתי:  "אנו מצטערים, אין מה לעשות. אנו כפופים להוראת הצבא"

כשבתי שבה לחופשות התחלתי להרגיש בשינוי שחל בה, מידת יראת - השמים שבה, שהיתה חזקה ביותר, פחתה והלכה, עד שהפסיקה להיות דתית לחלוטין. כשהחלה את שנת השרות השניה (היא הועברה למקום אחר) ביקשתי לנצל את ההזדמנות ולהציבה במקום בו תוכל ללון בבית - ושוב התשובה היתה משיכת כתפיים," אין מה לעשות".

הפיקוח במקומות השרות של המורות החיילות אינו צמוד. בת יכולה להתרועע עם בחורים לא דתיים. ואיש לא יאמר לה דבר. כשהיא תביא עובדה זו  לפני הוריה - הרי זו תהיה עובדה גמורה, ומפח הנפש גדול. בכלל, ברגע שהיא לובשת מדים, קשה לה לחזור אל החברה הטבעית בה גדלה, החברה הדתית לאומית, של בוגרי ובוגרות בני-עקיבא. באופן לא רצוני היא תמצא עצמה בחברה חילונית, שם היא תרגיש יותר טבעי ויותר נוח.

אמרתי לראשי היחידה : אני כבר מעדיפה שביתי היתה הולכת לשרות רגיל. אז. אולי היה מתמזל מזלה והיתה משרתת בקריה וממילא היתה כל יום בבית. אולם בפני המתיימרים לשמור על "הנקודה היהודית - אי אפשר אפילו להעלות בקשה כזו. היא מיד נדחית. כך אובד הפיקוח של האם, כך הבת יוצאת בחברה לא דתית, כך היא "חומקת " מהדפוסים החברתיים שבתוכם היתה צריכה לתפקד. אפילו כאשר נפלה למשכב לא הרשו לה לשכב בבית. היא היתה צריכה ללכת לקצין העיר ולהתאשפז ב"חדר חולים " צבאי שם היתה עדה למחזות לא מוסריים ביותר.

ייאמרו הדברים במפורש?: הבנות והוריהם מקבלים הרושם שיחידת המורות חיילות היא אוטונומית ואיננה כפופה לסדרי ופקודות צה"ל. אין זה כך, ואם מישהו- בת או הוריה - רוצים ליטול סיכון, לפחות שיידעו מראש למה הם הולכים. לי_לא סיפרו על כך ._ ומכאן ההלם, החרדה ותחושת הכעס שהביאו אותי להעלות את הדברים במסגרת זו.

                                            " מתנדבון " - האגודה להתנדבות בעם.

 

 עורך נכבד,

ארבע שנים לאחר שסיימתי את שירותי כמורה חיילת,  במסגרת המחלקה לתרבות תורנית, נראה לי שהגישה שלי כלפי השירות השתנתה והתגבשה.

 האם הייתי חוזרת על אותו מסלול ? סביר להניח שלא! לא הייתי רוצה שבנותי ילכו בדרכי וישרתו גם הן בצבא. מבחינה הילכתית, הסתפקתי בהצהרה מעורפלת ששמעתי מרב שהתיר "בדיעבד" מורות חיילות, נח"ל דתי ובתי ספר שדה דתיים. הטענות וההצהרות של רבנים גדולים, לא נראו לי עניניות ורציניות (היום אני מכה על חטא בנושא זה , מי אני שאזלזל בדעת גדולים ?) לא הבנתי את המושג "מרשות אביה לרשות בעלה בלבד", וטענתי נגד שיקול זה ש"גם באוניברסיטה ושירות לאומי, עבודה וכו" יוצאים מהמסגרת ואפשר להתקלקל".

חיפשתי לעצמי היתרים ונתליתי בכל קצה של קולה. לא הבנתי אז  דברים רבים המהווים את הסכנה שבשירות צבאי, למדתי אותם תוך כדי שירות.

הקסם של העולם החילוני, הפתיחות לכאורה של החברה החילונית פתיחות חד כיוונית בכיוון החילון, זוהי פתיחות חברתית, לא רעיונית. יש בכך כדי לסחוף ולשכר.

בית ספר תיכון דתי הוא חממה שבה את מקיימת מצוות כמצוות אנשים מלומדה, מבלי להתעמק יותר מדי אין לך לפעמים תשובות . גם לא לעצמך, או לחברה. אין לך ידע מה עושים במצב מסויים. ולמרות הכל, אינני שוללת שירות צבאי לבנות על הסף. צריכים לדעתי להיות שני תנאים שבהם אפשר לשקול שירות צבאי.

• א. היתר מפורש מרב המכיר אותך.
• ב. חשבון נפש אמיתי ונוקב , בידיעה שאם לא תעמדי בנסיון, אל לך להיכנס למצב שיובילך לנסיון.

 

                                                                              מיכל קדמון.

         " נעורים "ניסן תשמ"ה

        מתוך מכתב למערכת.

 

 

 

 

 

 

 

הרבנות הראשית קבעה כי איסור גיוס בנות לצבא כולל גם את המסגרת הצבאית של מורות חיילות. "הרבנים הראשיים והרבנות הראשית החליטו על איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית " (מכתב הרב הראשי שפירא שליט"א )

 

 "בעניין איסור גיוס בנות לצבא בכל מסגרת צבאית על כל שמותיהם " (מכתב הרב הראשי מרדכי אליהו שליט"א )

 

המחלקה לתרבות תורנית המארגנת את המסגרת של "מורות חיילות ".ואנשים דתיים אחרים במשרד החינוך מתחמקים מהוראות הרבנות הראשית, דעת הרבנים הראשיים אינה נוחה מכך כפי שנראה במכתב הבא:

    

מכתבים למערכת  

בשבת "אמור" נתפרסם בהצופה מאמר הנושא את הכותרת : "גיוס בנות - עמדת הרבנות והחנוך הדתי ". מאת הרב יהושע נוימן. ראשית ברצוננו להדגיש שכותב המאמר אינו מוסמך. לייצג את הרבנות בנושא זה ובכל נושא שהוא. הוא ראשי להביא ציטוטים שנתפרסמו או נאמרו בפומבי ולפרשם כהבנתו... אך דברים שאינם מוכחים ואינם ידועים - מהיכן נתגלו לו ? ואם נניח ששטחו את הבעיה הכואבת לפני הרבנות - האם ניתן לומר בהחלטיות שהדרך שמציע הכותב לפתרון הבעיה היא המאושרת על ידי הרבנות? אדרבה,  הרבנות פירסמה פסקי דין מפורשים בנידון, ומעולם לא סטתה כמלא נימה מפסק זה - ואיך זה יהיה הכותב לומר. שדרכו החינוכית מאושרת על ידי הרבנות?

שנית. הגדיל הכותב לגלות, טעותו ברבים ולהשוות שבויה בידי הגויים לבת ישראל ששירתה בצה"ל.  ולא קרבו הנושאים זה לזה כלל, באשר שם הנידון הוא בשבאי נכרי הפסול מעיקרו לבוא בקהל ישראל, וחבל.

ולעצם הענין, הפרסום הרשמי שיש לתת הדרכה מכוונת לבת שהחליטה להתגייס לצבא, מתפרשת כהשלמה והסכמה בדיעבד למצב העובדתי שנוצר במערכת החמ"ד, ועל זה יצא הקצף, ולא רק ב"עולם החרדי" כלשון הכותב. אם ברצון החמ"ד לטפל בבעיה זו יש לצאת בלשון ברורה וחד משמעית ובהדגשה שיש איסור חמור מאוד על בת ישראל, ושאף רב בישראל לא חרג ממנו, להתגייס לצבא, יש להשפיע על בנותינו בכל דרכי ההשפעה החינוכית והידועות לנו ולאבותינו לשמור ולהמנע מלעבור על דבריהם של כל גדולי התורה שבכל הדורות. עמדה חד משמעית זו, וקו חינוכי ברור, זה, שהוא זהה לכל הציטוטים שהביא הכותב - יסיר כל טשטוש וכל בלבול בנושא זה, "הטיפול" במתגייסות אינו יכול לקבל גושפנקא רשמית ותכנית מוצהרת ומוגדרת במסגרת החמ"ד.

אכן אין להוציא בת מכלל הציבור, אך גם אין להשתבח באלו שעברו על הוראות הרבנות שנכנסו בשלום ויצאו בשלום. הרי אפילו אם נניח שקיים מספר קטן של בנות המתגייסות ואינן עומדות בניסיון _ היש להפקירן בגלל המעט שמתגברות על הקשיים?

חינוך בנות ישראל לעמוד בפני פיתויים, לשמור על נקיון הפה, והימנעות מעבירות של ייחוד ועריות,

כלשון הכותב, אינו נחלתן רק של בנות העומדות להתגייס לצבא. החינוך למצוות אלו הוא חינוך בסיסי לכל בת ישראל בכל מסגרת שהיא. ולכן לא מובן כלל מהו הדגש המיוחד על נושאים אלו, שחייבים למצוא להם מסגרת מתאימה לעיון וללמוד במערכת השעורים של חמ"ד.

ולעצם הנושא : אין להשלים עם המצב שקרוב לשליש מתלמידות החמ"ד מתגייסות לצבא, ולכן יש "לתקוף" את הנושא באופן יותר יסודי. יש לערוך בדק בית, להקים צוות מיוחד ואוביקטיבי מקרב אנשי חינוך והרבנים לטיפול בנושא. הצוות יאתר את המוקדים יחשוף את המניעים, ויסיק מסקנות הכוללות את שורש הבעיה וגורמיה, ויציע פתרונות והמלצות. דבר זה הוא לגיטימי לחלוטין. ואין להתבייש בו. ולהתבטל מפני כל מיני מלעיזים. אולם דבר אחד צריך שיהיה ברור - שהן אנשי החינוך והן הצוות שיקום יהיו שלמים בפיהם ובלבם עם הוראות הרבנות ללא ספק ופקפוקים. נראה שבדרך זו יש סיכוי להתגבר על משבר חינוכי זה במערכת החמ"ד שלנו.

 

                                               הרב גדעון פרל

                                                                             יועץ אישי

                                          הרבנות הראשית לישראל.    

 

                                                 הצפה כ סיון תשמ"ז  17.6.87